פאר מקדושים, מנחם מנדל בודק, למברג תרכ"ה.

עמודים 42-40 (pdf 39-41)

עוד מעשה נפלאה מהצדיק הגאון הקדוש אדמו"רצ [אדוננו מורנו ורבנו רבי] הנזכר [משה ליב מסאסוב] זי״ע [זכותו יגן עלינו].

כן היה דרך הצדיק הקדוש הזה בקודש כי לא ברך שום אשה זולתי כלה בתולה קודם חופתה. והנה מוכסן אחד קודם נשואי בתו לקח את החתן ובתו הכלה הבתולה ויסע לבעלץ אל הצדיק לברכם. ותאמר לו זוגתו: "אל תשכח להזכיר להרבי כי יתפלל למען אשר נגדל בנינו ולהשפעה פרנסה והרווחה." ותוסף לרוץ אחרי העגלה ותזכירהו לבל ישכח לבקש על הפרות לבל יחסר חלב מדדיהן והתבואה תמכר בהרווחה. וכמו כן לפי תבונתה ערכה את מבוקשיה ביד בעלה אל הרבי. והמה כבואם אל הצדיק הקדוש לא יכלו עד מהרה לגשת אל הקודש. ועד כי נגשו אל הצדיק אמר המוכסן אל הצדיק כי יברך את החתן כלה ויברכם. ויערוך את מבוקשותיו ככל אשר הזכירה זוגתו לשאול מאת הצדיק, ויאמר הצדיק כי ראוי ונכון לאיש כי יתודה על עונותיו בדרך. והמוכסן לא שת לבו לזה כי לא הבין דבריו הקדושים ויוסף לשאול כי לא תחסר חלב מדדי הפרות. וישיבהו הצדיק שנית להתודה על החטאים זדונות ושגגות. והארינדאר המוכסן ערך שאלתו כמלפנים. ויאמר הצדיק בלבו אולי איננו מבין מה זה ענין וידוי ויחל לפרוש לו פירוש המלות אשמנו, בגדנו, העוינו והרשענו, זדנו, לצנו, מרדנו, נאצנו, טפלנו שקר, סרנו ממצות ד'. וכאשר נתן לו בלבו לדעת פירוש המלות. והארינדאר לא הבין בכל זאת מאומה כי לא ידע מה לחשוב אם באתי אל הצדיק לברך את החתן והכלה מה זה ענין וידוי לכאן. ויפטר מאת פני הצדיק לשוב לביתו עם החתן והכלה. המה הרחיקו את העיר, ויתעו בדרך אל יער אחת כל הלילה, ויבואו באגם מים מלא טיט ורפש. הסוסים נטבעו בבוץ. וינסו גם המה לרדת מהעגלה ולא יכלו הצג כף רגלם על הארץ, ועל העגלה נטבעו כמעט עד טבורם. ויזכרו את דברי הצדיק אשר אמר להם לומר וידוי, והתחילו לבכות זעקה גדולה ומרה ויזעקו אל ד׳ בכל נפשם ויתודו כל אחד על כל חטאתיו. המה צללי ברעיונותיהם וגברו עליהם מי המבוכה הנוראה, והנה נשמע למרחוק קול גוי כפרי אחד צועק על סוסיו כדרך העגלונים ויחורו לקול השמועה בתרועת שמחה ובחדות לב, כי אם תקשבנה אזניהם אחד נוסע לעומתם בלי ספק דרך סלולה וימצאו את הדרך, ותקותם אך תשועה השמיעה בקרבם. והגוי הכפרי נגש קרוב ובא חיש כברק ובלי טענה חש לעזרתם והוציא את כולם מבין העגלה ובכל יגיעה ועבודה לא חסה על נפשו לעשות ולעמול עד כי הוציאם למרחב וינהלם על דרך ישר אורח נתיבה, ואחרי נגשו אל קרעטשמי אחת מהסמוכות להן, באו מהר האהלה להנפש שמה ונתנו תודה לד׳ על חסדו ועל נפלאותיו כפי אשר היה בהם כח הכרתם להכיר הטובה והמטיב בה אליהם. ויסכו כוס יין שרף עבור הכפרי אשר דלה דלה אותמו והושיע אותם. וכאשר נדברו יחד שאלו את הערל הכפרי האם שמה ארחות עקלקלות יהלכון או כדומה, כי מאין בא הוא להם ללכת לעזרתם אם דרך אין שם, ומה היה לו כי חרד את כל החרדה הגדולה הזאת למעניתם. ויענה הכפרי: "שמה עקבות איש לא נודע, מדבר היא מאין יושב באין יוצא ואין בא שום איש, אך למעניהם נשלח לעזרתם בחצי הלילה בגזרת הצדיק מבעלץ. ומעשה שהיה כך היה," כן סיפר להם ערל הכפרי, "אנכי עגלון הייתי אצל אדון אחד להיות שומר סוסיו ולרוץ לפניו לעמוד לשרת לו ככל אשר יצוה עלי אדוני. ולימים נפקדו שני סוסים בהרֵפֶת סוסים יקרים אשר חביבים היו מאוד בעיני אדוני. וכל הון בזה עבורם, ונתן אשם נפשי והעליל עלי כי אנכי בעצמי גנבתים ומכרתים ויתן אותי במשמר ימים רבים, ואחרי כן קרא דרור לפני והוציאני מכלא למען אלך לתור אולי אמצאם על השוק או ביריד. ומר היה לי עד מאוד כי כל חיי תלוים היו לי מנגד, ובכל מדרך כף רגלי שלח אתי אדוני שני משרתים לשמרני, ועמדתי לבקש על נפשי מן השני משרתים אלה כי ינחוני לבא אל הצדיק בבעלץ, כי שמעתי אותותיו ונפלאותיו כי מפליא פלאות הוא ונמצאו למבוקשתי ונסעו עמי לבעלץ. וכבואי לפני הצדיק להתמרמר על מרי שיחי ותוגת רעתי ויענני: 'אם תבטיחני להיות מאוהבי יהודים, תמצא הסוסים בעוד ימים שלשה ביריד הזה אשר יהיה שבוע זו.' והבטחתיו מהר על כל אשר צוה עלי, וכדבריו כן היה, כי מצאתי הסוסים על היריד והכרתים תיכף, ונודע להאדון כי אנכי לא הייתי שום חוכך בזה, ונתן לי חופשה ועוד שילם לי בעד צערי ובשתי. ומן הדמים הללו קניתי לי לעצמי סוסים ועגלה והנני עושה לעצמי ועובד אדמתי יום יום ותודות לד' כי נתעליתי בעושר ורכוש. והנה בליל זו בחלום נראה לי הצדיק מבעלץ ויאמר לי: 'אם הבטחת לי להיות מאוהבי יהודים, לכן חיש למלט נפשות יהודים הטובעים עתה בבוץ על מקום פלוני.' ואנכי איש אמגושי כפרי, הלא לבי לא נתנני לקום בחצות לילה ממטתי ללכת לעזרת יהודים לא מאנשי דתי. והנה נראה אלי שנית הצדיק הקדוש הזה ויאמר לי: 'למה לא הלכת עוד, והאנשים היהודים עוד מעט ומתים המה.' והשיבותיו: 'תיכף תיכף הנני הולך.' ולקחתי המצע שלי וכסיתי א״ע [את עצמי] היטב עוד יותר כמלפנים ונראה אלי בשלישית ויאחזני בציצית ראשי ולא הרף מאתי

עד כי הלבשתי א״ע [את עצמי] ואסרתי את העגלה שלי ומהרתי ללכת אל המקום אשר אמר לי הצדיק הקדוש הזה, עד כי באתי אליכם והושעתי אתכם. אולם אין שמה לא דרך וכל נתיב והיא הנסבה אשר הביאתני אליכם ותושע ידי אתכם'."

וכל המאמין בצדיקים ובפרט שידע והכיר את הצדיק הלזה זי״ע [זכותו יגן עלינו] ואשר נסע אליו לבעלץ ידע לקחת לו מוסר השכל ממעשה זו ועוד תגדל בו אמונתו יותר ויותר:

רבי משה יהודה לייב אֶרבליך מסאסוב (תק"ה, 1745 – תקס"ז, 1807) היה אדמו"ר בדור השלישי והרביעי של תנועת החסידות, רבם של אלפי חסידים. ממפיצי החסידות הבולטים בחבל גליציה. התפרסם בדאגתו לזולת וב'אהבת ישראל' שהייתה בו.

למקור הסרוק