"יבחין ״הכסיל ״וישכיל ״המשכיל [ראשי תיבות יהוה] כי רוחב לב צדיקים אין חקר. והט אזניך אחי הקורא על המעשה הנפלאה אשר מצאתי נכון לשלב אותה אחרי מעשה הבעש״ט. והוא עיון שכלי מאדונינו הקדוש רשכב״ה [רבן של כל בני הגולה] אשר כידודי מפיו התמלטו איש אלקים קדוש מוה׳ [מורנו ורבנו הרב] יצחק אשר בעיר לובלין היה לעינים ואמונתו לדור דור תכרה אונים:

בהתגלות הצדיק הקדוש הלזה היו רבים מבני עירו אשר דברו עליו סרה המה הדעת מאסו וד' לא מאסם מכהן בפאר העושר והרכוש. ופעם אחד נסע אחד מנגידי לובלין אשר טח מהשכל לבו ולפני כל אחד הביאו רעה דבתו והאיש הנוסע הלזה היה קל מאוד והיה תמיד מחרף ומגדף את קדושת הצדיק הקדוש הנזכר ודבר סרה על כל חסידיו המאמינים בו והנה כשבתו על הבריטשקע עגלה הנכבדה עם סוסים מזויינים רישא את רום עיניו וירא למרחוק חסיד אחד על יד הדרך מתנודד ללכת ערום ויחף ויקרא אליו: "הלא תענה, חסיד שוטה, אנה תלך כי תתעה לשאת צרורות על שכמיך מקלך בידך חתמך ופתילך? בא נא גשה הנה." ויקרב אליו ויוסף עליו הנגיד בדברי נאצותו: "לא משען לחם הוא ואין כל ענות חלישת סבל נושא נטל פרנסת ביתו על שכמו לא דרך מסהר אלה המסע ובטח זדון לבך השיאך לרדת לובלין העירה אל האיש המבלע דרך אורחות כל ישר ומאושריו מתעים כזה וכזה כאשר פער פיו לבלי חק שמה תחצוב לך בור נשבר עד כי תהדף מעמד פרנסך בביתך וממצבך יהרסך תחתיך יצע רמה ומכסיך עוני ומחסור שמה מרכבות כבודך קלון בית אדוניך. ענה כי נגד שמש התבונה כל זאת למה ומדוע והגד נא לי את דרכך אם לא מאורים מתעים המה פרושים על ארבע כנפות לבבך הטוב טוב אתה מאיש משחית את נפשות ביתך אתה אוכל ואיך בשוכן שמים רבה אמונתיך." וכהתימו הנגיד את כל אמריו התחזק החסיד בד׳ ובאמונת הצדיק התקוע במשכן לבבו בלתי סרה ונתן פלס לשכלו ומשקל לרוחו. ויאמר: "אם כי צללו אזני לקול שפתיך וכמעט חייב קריעה אנכי בהקשיבי חרפת רבי המורה לכל חמודי ישורון בכל זאת לא אאציל להשיב לך, אך הסר כעם מלבך ועזוב חימה על כל מאמינים בכלל ושנאת צדיקים בפרט ונצחון מעלי הרחק ונצור לשונך מהכות חרם בשבט פיך ובכידוני זעם ובתועפות עשרך אל תבעתני כי אמנה אנכי לא לעגלי זהבך אסגוד אך בנפשך אל יהרהיבוך עוז לעור את עיניך ואל תנקש באמרי פיך ואל תהי הכם בעיניך כי רע ומר גורל כל כל אנשי רהבים המפיחים על הצדיקים כזבים מאורי עולם המה מוסדי דוד ודוד ולפלח כל רשפי תלונותיך בחין נא גם אתה אך הפעם לדרוך על מפתן הקדוש הזה ותארנה עיניך אם אך פעם אחת תקשיב מוצא שפתיו יוצאים מפה קדשו תמצא גם אתה נחת לנפשך השוקקה ואז תודה לי בפה מלא כי רוח ד׳ דבר בו ומלתו תמיד על לשונו. כל אשר ידבר בא יבא ויודע לך לנביא נאמן לד׳ כשמואל בדורו כי דומה למלאך ד׳ צבאות הוא איש פלא עולה פלילים נפלאות עם הבורא יתעלה. ומשרתי רצונך לא ידחפוך מביתו כל עוד תתענג עליו יום יום יותר ויותר." וכנחל נובע פרצו דברי החסיד בחכמה ועד כי התנשא זה לעומת זה בדברים ענהו הגביר: "אם כן איפוא בא ואראך כי שקר נחלו כל החסידים ומאומה לא ידע הרבי ולאות נאמן התבונן מחר כי אתה הוא ששמעת בעצמך נאצות וגידופים על הרבי ואנכי לעצתך אקשיב ועלה אתי בעגלתי ותחזה כי לא אמצו תודתי והיה בבואינו העירה נלכה שנינו יחד אחוזי יד אל הרבי ותראה כי רבי אך מכבד עשירים ולא ידע את העני אתו בבית היה אף אחד חסיד קדוש וטהור מי שיהיה וזה לך האות כבואי תיכף להראות תוך אהלו אם כה יאמר גש הלאה איש רשע מביע אולת פושק שפתים צנף יצנפך צופה כדור אל ארץ רחבת ידים. עמוד מתנגד מה לך חוטא בעדת צדיקים כאשר את האמת ידעת בנפשי אף אז אדע כי איש אלקים קדוש הוא יידע סתרי תעלומות לב איש ומבין על כל מעשיהם. ואם כה יאמר יהי בואך ברוך ויושיבני על כסא כבוד לימינו תתן אתה לו תודה כי כולו שקר הבל הבלים הכל הבל קנאתו תוהו ואהבתו רעות רוח." והחסיד לאשר בטח עד מאוד בתועפות רוח קדשו של רבו הצדיק התערב עמו בדבר הזה ויעלה אתו בהעגלה לנסוע יחד. ויוסף הנגיד הנזכר להגיד אל החסיד: "עוד לבבי יהגה אימה אולי בערמה תתנכל עלי להמאיסני כי לרוב התקרבותך אליו תמהר להודיעהו עוד קודם בואי את כל מעשי וכל דברי לכן השבעה נא לי כיום." ויתקע לו כפו על הדבר הזה ויסעו ויבואו ללובלין ועד מהרה הלכו שניהם יחד אל הצדיק הקדוש. המה על סף הבית ויען הרב: "יהי בואך ברוך ר׳ פלוני שב לימיני." ויצו להציג עבורו כסא כבוד וישב אצלו והחסיד הניח למעצבה עומד פתח הבית ולא נתן לו שלום ויהי ברגעים אחדים אחרי עוזו חלפו וישת הגביר אל החסיד פניו כדובר באין אמרים: דע וראה איה איפוא אתה אנה הלכת בסעיפיך ונלכדת במזימותיך ותן תודה דברי מי יקובלו יותר. והחסיד עמד צולל במעמקי רעיוניו והאמונה שעל ראשו אור הופיע בהשקט ובבטחה גם יחד לאחת לרמזי עיניו מוזר לו כל פחד. והצדיק הכביר לדבר עם הנגיד אשר הושיב לימינו והוא זרק עינו פעם בפעם אל החסיד. ויצו הצדיק למשמשו כי יביא את היין ההבדלה הנשאר ממוצאי שבת העבר ויביאהו המשמש ויקרבהו הצדיק אל הנגיד הנזכר ויאמר: "שים אותו לפניך ושתה כי למועד שמור עליך." ויתענג הגביר בדשן נפשו עד מאוד בראותו כי קרובים דבריו להיות אמת בפי החסיד. והחסיד עמד מחריש משתאה לדעת סוף דבר. כי בטח מאוד על רבו הצדיק כי ברוח קדושתו יחזה כל רשע ולפניו עלו מזימות האיש המגדף הלזה ולא על הנם יכבדהו ביין ההבדלה. כי לא דבר ריק הוא. ויפתח הצדיק שפתיו ויאמר: "היום יום השלישי לסדר משפטים וכידוע המה שלשת הימים המלוים את השבת פ׳ [פרשת] יתרו שעבר. ולכן נדבר בחסלת סדר שבוע העברה 'ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו' רצוני לומר אל תדמה בנפשך איש פשוט ואל תבהל ברוחך להחליט כי הצדיק לא ידע ולא יבין ובחושך הולך חלילה וחלילה כי הכל עליו. פירוש הכל הוא על הצדיק בידיעת סתרי מזימות ומעללי כל אדם העולה במעלות על מזבחי. אך לא חיש כרגע בבואו ראשונה אליו קל מהרה יפרוש לו חטאיו ועוונותיו הזדונות והשגגות. למען אשר לא תגלה ערוותו. אך כאשר יקריב את נפשו אליו פעמים ושלש אז אך אז ירחוץ את לבבו בפרי הסר כל חטאת. האם לא ידעתי כי קל אתה זר יהיר ופתי נפתה תמיד אחר עצת היצר הבוער בקרבך ולא איש אחד הכשלת בעוניך או הנעלם מעיני כי החסיד הלזה תקע כפו אליך לבלתי הודיע אותי על כל זאת. ועתה שלום עליכם בא הנה." ויגש החסיד ויגע בשרביט השלום בחרדת שמחה ועליצות נפשו הופיע אור אל פניו כי כל עוד חזה את הפאר והכבוד אשר יעטרהו לאיש הבוזה לא נפל לבו מאמונת הצדיק מאומה אך על כי עתה מצא און לו לעקר ולשרש כל שורש פורה רוש ולענה מלב חומץ מעול כזה: ולמן הוא והלאה נתן הנגיד הנזכר בעפר פיהו. ונהפך הנס אל הרודף מאהל הצדיק לא מש ומאמונתו לא סר. כי אחרי שמע באזניו תוכחת מוסר ויפעת ההוד עיניו חזו. שב ורפא לו וכל מורשיו כמעיין ישליו ועליו אתה קורא חכם בעיניו איש עשיר ודל מבין יחקרנו:

ואך למותר להעיר אזן הקורא על המוסר ההשכל היוצא לנו ממעשה זו לאמונת הצדיקים ולדעת כי אין חקר לרוחב לבבם כי מי עור ולא יראה כי המה הרופאים הנאמנים לתחלואי נפשות שובבות מישראל למשכם ברשתם לחסות תחת כנפי יראת אל כל היום:

חכם בעיניו איש עשיר ודל מבין יחקרנו	שם הסיפור
פאר מקדושים, מנחם מנדל בודק, למברג תרכ"ה.	שם הספר
עמודים 23-20 (pdf 19-22)	מיקום בספר הסרוק
"יבחין ״הכסיל ״וישכיל ״המשכיל [ראשי תיבות יהוה] כי רוחב לב צדיקים אין חקר. והט אזניך אחי הקורא על המעשה הנפלאה אשר מצאתי נכון לשלב אותה אחרי מעשה הבעש״ט. והוא עיון שכלי מאדונינו הקדוש רשכב״ה [רבן של כל בני הגולה] אשר כידודי מפיו התמלטו איש אלקים קדוש מוה׳ [מורנו ורבנו הרב] יצחק אשר בעיר לובלין היה לעינים ואמונתו לדור דור תכרה אונים: בהתגלות הצדיק הקדוש הלזה היו רבים מבני עירו אשר דברו עליו סרה המה הדעת מאסו וד' לא מאסם מכהן בפאר העושר והרכוש. ופעם אחד נסע אחד מנגידי לובלין אשר טח מהשכל לבו ולפני כל אחד הביאו רעה דבתו והאיש הנוסע הלזה היה קל מאוד והיה תמיד מחרף ומגדף את קדושת הצדיק הקדוש הנזכר ודבר סרה על כל חסידיו המאמינים בו והנה כשבתו על הבריטשקע עגלה הנכבדה עם סוסים מזויינים רישא את רום עיניו וירא למרחוק חסיד אחד על יד הדרך מתנודד ללכת ערום ויחף ויקרא אליו: "הלא תענה, חסיד שוטה, אנה תלך כי תתעה לשאת צרורות על שכמיך מקלך בידך חתמך ופתילך? בא נא גשה הנה." ויקרב אליו ויוסף עליו הנגיד בדברי נאצותו: "לא משען לחם הוא ואין כל ענות חלישת סבל נושא נטל פרנסת ביתו על שכמו לא דרך מסהר אלה המסע ובטח זדון לבך השיאך לרדת לובלין העירה אל האיש המבלע דרך אורחות כל ישר ומאושריו מתעים כזה וכזה כאשר פער פיו לבלי חק שמה תחצוב לך בור נשבר עד כי תהדף מעמד פרנסך בביתך וממצבך יהרסך תחתיך יצע רמה ומכסיך עוני ומחסור שמה מרכבות כבודך קלון בית אדוניך. ענה כי נגד שמש התבונה כל זאת למה ומדוע והגד נא לי את דרכך אם לא מאורים מתעים המה פרושים על ארבע כנפות לבבך הטוב טוב אתה מאיש משחית את נפשות ביתך אתה אוכל ואיך בשוכן שמים רבה אמונתיך." וכהתימו הנגיד את כל אמריו התחזק החסיד בד׳ ובאמונת הצדיק התקוע במשכן לבבו בלתי סרה ונתן פלס לשכלו ומשקל לרוחו. ויאמר: "אם כי צללו אזני לקול שפתיך וכמעט חייב קריעה אנכי בהקשיבי חרפת רבי המורה לכל חמודי ישורון בכל זאת לא אאציל להשיב לך, אך הסר כעם מלבך ועזוב חימה על כל מאמינים בכלל ושנאת צדיקים בפרט ונצחון מעלי הרחק ונצור לשונך מהכות חרם בשבט פיך ובכידוני זעם ובתועפות עשרך אל תבעתני כי אמנה אנכי לא לעגלי זהבך אסגוד אך בנפשך אל יהרהיבוך עוז לעור את עיניך ואל תנקש באמרי פיך ואל תהי הכם בעיניך כי רע ומר גורל כל כל אנשי רהבים המפיחים על הצדיקים כזבים מאורי עולם המה מוסדי דוד ודוד ולפלח כל רשפי תלונותיך בחין נא גם אתה אך הפעם לדרוך על מפתן הקדוש הזה ותארנה עיניך אם אך פעם אחת תקשיב מוצא שפתיו יוצאים מפה קדשו תמצא גם אתה נחת לנפשך השוקקה ואז תודה לי בפה מלא כי רוח ד׳ דבר בו ומלתו תמיד על לשונו. כל אשר ידבר בא יבא ויודע לך לנביא נאמן לד׳ כשמואל בדורו כי דומה למלאך ד׳ צבאות הוא איש פלא עולה פלילים נפלאות עם הבורא יתעלה. ומשרתי רצונך לא ידחפוך מביתו כל עוד תתענג עליו יום יום יותר ויותר." וכנחל נובע פרצו דברי החסיד בחכמה ועד כי התנשא זה לעומת זה בדברים ענהו הגביר: "אם כן איפוא בא ואראך כי שקר נחלו כל החסידים ומאומה לא ידע הרבי ולאות נאמן התבונן מחר כי אתה הוא ששמעת בעצמך נאצות וגידופים על הרבי ואנכי לעצתך אקשיב ועלה אתי בעגלתי ותחזה כי לא אמצו תודתי והיה בבואינו העירה נלכה שנינו יחד אחוזי יד אל הרבי ותראה כי רבי אך מכבד עשירים ולא ידע את העני אתו בבית היה אף אחד חסיד קדוש וטהור מי שיהיה וזה לך האות כבואי תיכף להראות תוך אהלו אם כה יאמר גש הלאה איש רשע מביע אולת פושק שפתים צנף יצנפך צופה כדור אל ארץ רחבת ידים. עמוד מתנגד מה לך חוטא בעדת צדיקים כאשר את האמת ידעת בנפשי אף אז אדע כי איש אלקים קדוש הוא יידע סתרי תעלומות לב איש ומבין על כל מעשיהם. ואם כה יאמר יהי בואך ברוך ויושיבני על כסא כבוד לימינו תתן אתה לו תודה כי כולו שקר הבל הבלים הכל הבל קנאתו תוהו ואהבתו רעות רוח." והחסיד לאשר בטח עד מאוד בתועפות רוח קדשו של רבו הצדיק התערב עמו בדבר הזה ויעלה אתו בהעגלה לנסוע יחד. ויוסף הנגיד הנזכר להגיד אל החסיד: "עוד לבבי יהגה אימה אולי בערמה תתנכל עלי להמאיסני כי לרוב התקרבותך אליו תמהר להודיעהו עוד קודם בואי את כל מעשי וכל דברי לכן השבעה נא לי כיום." ויתקע לו כפו על הדבר הזה ויסעו ויבואו ללובלין ועד מהרה הלכו שניהם יחד אל הצדיק הקדוש. המה על סף הבית ויען הרב: "יהי בואך ברוך ר׳ פלוני שב לימיני." ויצו להציג עבורו כסא כבוד וישב אצלו והחסיד הניח למעצבה עומד פתח הבית ולא נתן לו שלום ויהי ברגעים אחדים אחרי עוזו חלפו וישת הגביר אל החסיד פניו כדובר באין אמרים: דע וראה איה איפוא אתה אנה הלכת בסעיפיך ונלכדת במזימותיך ותן תודה דברי מי יקובלו יותר. והחסיד עמד צולל במעמקי רעיוניו והאמונה שעל ראשו אור הופיע בהשקט ובבטחה גם יחד לאחת לרמזי עיניו מוזר לו כל פחד. והצדיק הכביר לדבר עם הנגיד אשר הושיב לימינו והוא זרק עינו פעם בפעם אל החסיד. ויצו הצדיק למשמשו כי יביא את היין ההבדלה הנשאר ממוצאי שבת העבר ויביאהו המשמש ויקרבהו הצדיק אל הנגיד הנזכר ויאמר: "שים אותו לפניך ושתה כי למועד שמור עליך." ויתענג הגביר בדשן נפשו עד מאוד בראותו כי קרובים דבריו להיות אמת בפי החסיד. והחסיד עמד מחריש משתאה לדעת סוף דבר. כי בטח מאוד על רבו הצדיק כי ברוח קדושתו יחזה כל רשע ולפניו עלו מזימות האיש המגדף הלזה ולא על הנם יכבדהו ביין ההבדלה. כי לא דבר ריק הוא. ויפתח הצדיק שפתיו ויאמר: "היום יום השלישי לסדר משפטים וכידוע המה שלשת הימים המלוים את השבת פ׳ [פרשת] יתרו שעבר. ולכן נדבר בחסלת סדר שבוע העברה 'ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו' רצוני לומר אל תדמה בנפשך איש פשוט ואל תבהל ברוחך להחליט כי הצדיק לא ידע ולא יבין ובחושך הולך חלילה וחלילה כי הכל עליו. פירוש הכל הוא על הצדיק בידיעת סתרי מזימות ומעללי כל אדם העולה במעלות על מזבחי. אך לא חיש כרגע בבואו ראשונה אליו קל מהרה יפרוש לו חטאיו ועוונותיו הזדונות והשגגות. למען אשר לא תגלה ערוותו. אך כאשר יקריב את נפשו אליו פעמים ושלש אז אך אז ירחוץ את לבבו בפרי הסר כל חטאת. האם לא ידעתי כי קל אתה זר יהיר ופתי נפתה תמיד אחר עצת היצר הבוער בקרבך ולא איש אחד הכשלת בעוניך או הנעלם מעיני כי החסיד הלזה תקע כפו אליך לבלתי הודיע אותי על כל זאת. ועתה שלום עליכם בא הנה." ויגש החסיד ויגע בשרביט השלום בחרדת שמחה ועליצות נפשו הופיע אור אל פניו כי כל עוד חזה את הפאר והכבוד אשר יעטרהו לאיש הבוזה לא נפל לבו מאמונת הצדיק מאומה אך על כי עתה מצא און לו לעקר ולשרש כל שורש פורה רוש ולענה מלב חומץ מעול כזה: ולמן הוא והלאה נתן הנגיד הנזכר בעפר פיהו. ונהפך הנס אל הרודף מאהל הצדיק לא מש ומאמונתו לא סר. כי אחרי שמע באזניו תוכחת מוסר ויפעת ההוד עיניו חזו. שב ורפא לו וכל מורשיו כמעיין ישליו ועליו אתה קורא חכם בעיניו איש עשיר ודל מבין יחקרנו: ואך למותר להעיר אזן הקורא על המוסר ההשכל היוצא לנו ממעשה זו לאמונת הצדיקים ולדעת כי אין חקר לרוחב לבבם כי מי עור ולא יראה כי המה הרופאים הנאמנים לתחלואי נפשות שובבות מישראל למשכם ברשתם לחסות תחת כנפי יראת אל כל היום:	טקסט
רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ, מכונה החוזה מלובלין (אצל חסידי פולין: הרבי מלובלין) (תק"ה, 1745 – ט' באב תקע"ה, 15 באוגוסט 1815) היה תלמידו של רבי אלימלך מליז'נסק, מחשובי האדמו"רים בפולין בשלהי המאה השמונה עשרה. נודע כבעל ראייה רוחנית, ועל כן נקרא "החוזה".	הערות שוליים
למקור הסרוק	מקור סרוק
	הערות