פאר מקדושים, מנחם מנדל בודק, למברג תרכ"ה.

עמודים 20-14 (pdf 13-19)

ועתה מצאתי ראיתי לכתוב מעשה נפלאה מהבעש״ט והיא הנוגעת אל הבטחון להראות כי בחיוב גמור לדבק אל הצדיק וכל השלם באמונת הצדיק שלם באמונתו יתברך ויען כי ראש אמיר הוא. ועוד בסעיפיה פוריה שנים שלשה גרגרים כניתי לה שם לעצמה וזה שמה אשר נאה לה:

מעשה מהבעש״ט הקדוש איך משך לב תלמידי הרב הצדיק ר׳ דוד פירקוס ז״ל אל מדת הבטחון:

הרב ר׳ דוד פירקוס ז״ל היה תלמיד מובהק להבעש״ט זי״ע [זכותו יגן עלינו] ובהגיע בתו הבתולה לעת דודים צוה הרב ר׳ דוד פירקוס ז"ל על פי פקודת רבו הבעש״ט זי״ע [זכותו יגן עלינו] לאנשים מיוחדים מחסידים הסרים למשמעתו לומדים מופלגי תורה ויראי ד׳ לקבץ סך שגי מאות רובל כסף על הוצאות הדרך וישלחם בכח הרשאה עירה קאסניטין ברוסיא המדינה כי שמה בבני הגבירים נראה בן עילוי מאוד נעלה כאשר תאוה נפשו להשיא בתו אליו אולם צוה עליהם כי יסעו לקאסניטין ישן ולהתהות על קנקן של העלם אשר ימצאו שמה אצל גביר מצוין ואם יבחנו אותו היטב וימצאוהו יקר חריף ושנון וייטב בעיניהם להיות חתנו לוקח בתו אזי יתחייבו עבורו לנדן בתו העלמה שני אלפים אדומים לעומת ארבעת אלפים מצד החתן. אך יסעו גם לקאסניטין חדש גם שמה ימצאו עילוי ואחרי אשר יבחנו אותו היטב וימצא חן בעיניהם יתחייבו עבורו סך אלף אדומים עד שני אלפים מצד החתן, והנה כי כן חשו עד מהרה החסידים אנשים נכבדים ומופלגי תורה האלה ויקבצו ויאספו על הוצאות הדרך ויסעו בפקודתו בכח והרשאה לקאסניטין ישן ויפרסמו בכל העיר כי נוסעים המה בכוה״ר מהצדיק המפורסם בדודו ר׳ דוד פירקוס לבקש חתן עילוי עבור בתו לאשר רצונו לפזר לנדן סך שני אלפים אדומים ומלבד אשר יורה את העלם דעה והשכל את ד׳ ועד מהרה הובאו בית גביר אחד ומיוחד שבעיר אשר לו באמת בן עילוי ויתמהו האנשים על זוהר יפעתו ובאשר הכבידו כל אחד בחומרות לשאול אותו ממש לא היה שום חומרא לפניו והיה לו כח החידוש עד מאוד ויאמר להם חידושי תורה מאשר הולידו עשתנותיו עד כי היה לפלא בשכלו הזך והישר וברוב חריפותו ובקיאותו. ויבקש אחד מהאנשים לתקוע כף להתקשר בקישורי חיתון כדת ולא נתנו חבירו באומרו הלא עלינו לשמור מוצא פי הצדיק כי לא דבר ריק הוא לאשר ירמזון מליו טרם צאתינו ללכת הנה להיות גם בקאסניטין חדש וישיבהו חבירו אשר דבק נפשו לאהבה את העלם החתן העילוי הלא מה לנו לבקש עוד יותר הנמצא עוד בחור נחמד בזה ברוב חריפות ובקיאות כמוהו יפ״ת ויפ״מ [יפה תואר ויפה מראה] ולבו כפתחו של אולם ובכל זאת הניא חבירו את לבבו בחלק אמריו לבלתי בוא בקושרות מהר באומרו א״כ איפוא אל לנו לעשות הדבר בבהלה ונוחיל אך למצער עד יום מחר למען יוסיף לדבר עם הבחור הלזה להכיר איכותו ומהותו יותר. ויואל חבירו לשבת עוד יום אחד שמה ויכבירו לפלפל עם הבחור כל היום ההוא ולמדרתו [ולמחרתו?]: והוא הוסיף חכמה ולבו הלך בגדולות ולא אצל להשיבם על כל אשר שאלו מאתו והיה להם לנחת ניחוח עד מאוד. ויהי ביום השלישי באו פתאום אל חדר משכיות החתן אשר לו כדרך כל בני הגבירים כי יש להם חדר מיוחד. וימצאו אותו משתעשע בצלם ע״ז [עבודה זרה]. ויען האחד אל משנהו ראה עתה גם ראה כי הוספת לעבור על דברי הצדיק באשר חפצת לעלות בלולאות החיתון טרם דרכו רגלינו על מפתן קאסניטין חדש ומעתה דברי הצדיק נשמור כי קדושים הם וברוה״ק [וברוח הקודש] נזרקו מפיו. והעלם הלזה חכם הוא עוד ביותר להרע להטות מני דרך הקודש ללכת אחר התהו עד מהרה להמיר דתו והתענגו גם שנימו עד מאוד בדשן נפשם לבשו שמחה מאין הפונה על כי לא מהרו לחטוף צל עבודה זרה זו עבור בת הצדיק ר׳ דוד פירקוס ולא אחרו להמלט משם ויעשו דרכם לקאסניטין חדש וגם פה העבירו קול כי באו בכח והרשאה מאת הרב הצדיק ר׳ דוד פירקוס לבקש חתן עילוי לקחת את בתו כאשר השמיעו בקאסניטין ישן. אך כאן פצו את פיהם על התחייבות זולתי סך אלף אדומים כמצוה עליהם מפה קדוש הרב ר׳ ד״פ [ר' דוד פירקוס] וימצאו גם שמה בן משכיל חריף ושנון עילוי מאוד נעלה אצל גביר אחד. ואל הראשון לא בא לא בשכל ישר ומוח זך ונקי ולא בחידושי תורה כאשר היה להם לפלא העלם בקאסניטין ישן, אך העלם הלזה היה ג״כ [גם כן] עילוי ויבחנו אותו היטב היטב פעמים רבות גם בדקו אחריו ומצאוהו הולך ישר נוכח יראת ד׳ דרכו ויתחתנו את אביו בכח והרשאה בקישורי תנאים כדת. והשמחה פרשה לה כנפים בכל העיר ותהום קול הקריה ויתן אבי החתן מתנה הגונה ליד האנשים האלה עבור הכלה לפי כבוד ערך הרב הצדיק ר׳ ד״פ והמה הלא הכסף אזל מכליהם ותשורה לא היה להם להשיב להחתן ויבטיחו כי הצדיק הרב ר׳ ד״פ [ר' דוד פירקוס] המחותן ישלח תיכף כבואם הביתה למזל המה באו בכתבי התנאים העירה וישמחו לראות הצדיק ועליצות לבבו הגיע על כל נפש אחד מאנשי העיר וישמחו עד מאוד כדרך החסידים. והנה ימים כבירים חלפו עברו בשטף העת ולא היה לאל ידי הצדיק להשיב מתנה להחתן. ואבי החתן מאוד התפלא מדוע לא קבל עוד ברכת מז״ט עם מתנה כחק. ולימים כתב מכתב להרד״פ [להרב דוד פירקוס] אהובי מחותני הרב הצדיק וכו' כו'. הנה זמן כביר מאז עליתי בקושרות החיתון עמדו ובמבוכת רעיוני לא אדע לפלגות התמיה מדוע עוד לא קבלתי מכבוד קדושתו שום מכתב וגם מתנה עבור בני החתן היקר ועוד מעט יבא ויגיע זמן המוגבל להחתונה ואנכי הלא מאז ערכתי עצמי בכל דבר להחתונה ובכן אבקש מגדולת כבוד קדושתו כי יעריך עצמו ג״כ [גם כן] ויעלה זמן שמחתינו בחדוה ושמחה. ובהגיע מכתב המחותן ליד הרב הצדיק רבי דוד פירקוס התעצב מאוד אל לבו כי לרש אין כל ויעצוהו כליותיו גם עצת חסידיו היתה לו נאמנה לנסוע אל רבו הבעש״ט. ויסע ויבא ויתנצל לפני רבו הבעש״ט וישיביהו הש״י [השם יתברך] יעזור לך. וישב לביתו וימצא גם מכתב שני ממחותנו אשר ימלא דברי מכתבו הקודם ויצעק מאוד לבל להמשיך עת החתונה וכשבתו כה בביתו גונה ודואג נוהם ושואג מאין יבא עזרי. ויתאספו אליו חסידיו ויזרזוהו לנסוע שנית לרבו הבעש״ט לשפוך שיחו לפניו ויסע גם בפעם ההוא אל רבו הבעש״ט ויתמרמר לפניו מאוד בהתנצלותו וישיבהו גם שנית השי״ת [השם יתברך] יעזור לך. והוא חשב בלבבו כי רבו יפתח יד נדיבתו או יקבץ עבורו לעזור אותו די סיפוקו על צורכי החתונה ויקשב מאתו אך את הבטחתו. אז כל רעיוניו הרו עמל וילדו מפח נפש. אך התחזק באמונתו ובהבטחת הצדיק וישב לביתו והימים לא ימשכו הגיעהו מכתב שלישי ממחותנו אשר יבשרהו כי הכין לו עגלות צב ומרכבות כבוד לבא אל נוה קדשו מעון תחנותו ואתו עמו כל זקני עירו ומרבית משפחתו ויבא ביום פלוני אי״ה [אם ירצה השם] בטח באין מכלום שום דבר ואף גם הרקחות טבחות ואופות תבאנה עמדו. הכל כאשר לכל ודבריו אלה הלמו ראש הרב ר׳ ד״פ [ר' דוד פירקוס] במבחר עתירתו עת הכון לבבו לעבדות השם הלמו מוחו והכו על קדקדו בלי הרף אף רגע בחשבו כי עתה הלא תכלם נפשי אם יבא מחותני בחיל כבד וביתי ריק מכל ולא ינוב עוד שום תקוה לערוך עבורם מזון סעודה אחת ומה גם לסלק ולעשות החתונה. ויחגור שארית כחו וינס מהר אל רבו הבעש״ט ואתו עמו רבים מחסידיו ויבא למעזיבוז ויתארח אצל חסידי הקלויז וילך לרבו כפעם בפעם. ובדרך הליכתו צפה למרחוק גם הוא גם כל החסידים עגלה אחת גדולה נכבדה ומכוסה מכל צד נוסעת ברחוב העיר ואיש אחד הציץ מחרכים וידרוש איה בית הבעש״ט וימהר וירץ אחד להוליכהו אל אהל אפדנו ויען החסידים אל הרב ר׳ ד״פ [ר' דוד פירקוס] עגלה הלזו טעונה עזר וישועה היא הביאה אף פדות והרווחה ואף כן פג לב ר׳ ד״פ [ר' דוד פירקוס] בקרבו וילך גם הוא ויבא יחד אל רבו הבעש״ט עם האיש אשר ישב בעגלה אשר תואר פניו ענו בו כי תועפות זהב לו והיה כבוא הרד״פ [הרב דוד פירקוס] והגביר הנ״ל [הנזכר לעיל] אל חדד הבעש״ט פנימה וילך הרב ר׳ ד״פ [ר' דוד פירקוס] הלוך והלום עד כי יגש קרוב לרבו כדרך המקורבים ויתן לו הפעם שלום בפנים שוחקת מאוד והגביר הנ״ל [הנזכר לעיל] עמד נצב אצל הפתח והבעש״ט לא נתן לו שלום ויפן אל ר׳ ד״פ [ר' דוד פירקוס] ויאמר: "שמע נא ואספר לך מעשה נפלאה אשר קרה ביום פלוני בחודש פלוני במקום פלוני ויטה את אזנו לשמוע היטב." ויען הבעש״ט איזי גופא דעובדא הכי הוה סוחר אחד מסוחרי דאנציק מובילים עצי יער וחרש בכל שנה היה הלוך ונסוע עם סחורה הרבה מאד לדאנציק ואת אשר היה לכל יתר הסוחרים לאסון נהפך לו לששון כי כל סחורתם נטבע בים והיתה להם אך נפשם לשלל. והסוחר הלזה הלך נוכח ההצלחה עם כל סחורתו ובא בלי שטן ופגע רעה למחוז חפצו עיר דאנציק וכמובן יען כי יחידי היה עם סחורתו לקח מחירה על אחת שבע נוסף כפי ההרגל עד כי נתעשר בהון רב לאצר ולחסן, והנה כדרך כל הסוחרים הנכבדים הוליך אתו כותב ופקיד הממונה על צרור הכסף ונער הבע״ג [הבעל עגלה] עמו ויהי לעת תשובתו אל ביתו בהצלחה משחקת לפניו ויתחרשו הכותב והפקיד על כי נתנו עיניהם בממונו ויאמרו זה לזה ראה גם ראה לא די לפניו ההון וההעושר אשר לו בביתו כי עתה ההצלחה פרשה עמו כנפים ותנטלהו ותנשאו עוד כפלים וישית עליו נוספות ונעשה ממש עפרות זהב לו וימתיקו יחד סוד בעצה נבערה לשלול כל זהבו והונו ויתנכלו עליו במיתה לדונו. אולם עור בלבבם פנו אימה לבל יגלה מזימותיהם על פי העגלון וכן עד מהרה אזרו בגדי נקם תלבושת ויארבו עליו ויצמאו לדמו כעלוקה. ועשו תחבולה וינצו עמו בדרך כי לא יכה את הסוסים כרצונם ויוליכם לאטו ועד כי יצא חילוף דברים ביניהם היתה ידם בו לרעה ויכוהו על החומש וימת ויטילו אותו בדרך כפגר מובס ואת רצועות הסוסים המה לקחו אל ידם ויטו מני דרך הרחק מאוד ביער המדבר עמוק עמוק שמה עקבות שום ילוד אשה לא יודע ובטחו באכזריות לבבם וחמת רוחם ויענו אל אדונם תדע כי פה תמצא גבול חייך ותהי לנו צרור כספך. ויבך ויתחנן להם לאמר אתם אוכלי לחמי איך תגדילו עלי עקב לקום עלי לאורב כיום הזה אך אם בעשרי שמתם עיניכם שמעוני ואתן לכם מחציתו לפדות נפשי ויאמרו לא כי מות תמות ויבך אליהם ויוסף להעתירם ולהפציר אותם בדברים ויען אם הרכוש קחו לכם אך נפשי תנו לי והחיוני ואל לכם הסגירוני לשחת בעל לאשה ואב לעוללים אומללים אלה הצאן מה חטאו. וישיבו איך לא תחגור חימה אם תשאר בחיים לקחת מאתנו נקם על השוד והחמס, לכן אל תוסיף דבר עוד כי כספך הם לחרבות בידינו ועתה תספה רגע ביד שנינו. ויהי כראותו כי כלתה אליו הרעה עמד על נפשו לבקש כי ירפו ממנו עד יודה על חטאיו כדרך כל בר ישראל טרם יציאת נשמתו ויתפלל תפלת המנחה כי רפה היום לערוב. ויאותו לו אל הדבר הזה אך אסרוהו ביתרים לחים אל עץ אחד מארזי הלבנון לבל יברח מידם להמלט על נפשו בחיים. ובעמדו בתפלה לפני הבוחן כליות זעק בבכי יליל תמרורים כאשר יתפלל איש לפני בורא עולם עת יחזה מלאך המות בחרב נטושה לעיניו וקול יללתו נשמע על רחבי פני כל הישימון וידור נדר לד׳ ויאמר: "רבש״ע [ריבונו של עולם] אם תרחם עלי היום הזה ותשלח עזרך מקודש להחליץ מצרה נפשי ולהציל חייתי ושבתי בשלום אל ביתי אפזר תיכף מחצית הוני לצדקה והיינו רבע לפני עניי משפחתי והרבע עבור עניי ארץ האביונים אומללים ומדוכאים." ועוד דבריו בפיו והנה נשמע דהרות סוסים ופעמי מרכבות מאדון גדול ובא ברבים משרתיו המה באו ראו כן תמהו לחזות עגלה עומדת ביער המדבר טעונה כסף וזהב העגלון אין ואין איש עמדה לשמרה. ויפן כה וכה וירא את האיש הצורח מר עומד אסור אל ארז הלבנון והאנשים בני בליעל הכותב והפקיד צוררי נפשו חיש עפו נדדו. ויקרב האדון אל האיש האומלל הזה ויתירהו מהר וישאלהו מה המעשה הזאת. אבל מחרדת ששונו נאלם דומיה ואשתקל מלוליה רגעים אחדים ואחרי שב לאיתנו ספר לו את כל מקרהו ויאמר: "אך מבני עליון אתה המלאך הגואל אותי משחת פודה ממות בזכות אבותי בני ובנותי למעני אך ממרום שולחת להצילני." וירכיבהו האדון באחת מרכבותיו ויצו אנשים עליו לשמרו ואת העגלה שלו עם כספו נהגו אתם ויסע האדון אתו עד בואם אל עיר מושב וגם אז גלמוד לא הניחהו אך שלח הקאזאקין עמו לשמרהו והשיבהו אל' ביתו בשלום שלם בגופו שלם בממונו ולא חסר לו כל מאומה. ומה רבה שמחתו עת ספר מקרהו מקרה מה נורא במסכת בני ביתו ויערוך שלחן לכל אנשי העיר כיקר ערך כשפל ברך יודה לד׳ חסדו ונפלאותיו וימהר לחשוב כל הונו ורכושו הנמצא כל תחת ידו לדעת כמה עולה בלי תוספת וגרעין ויחל לקיים נדרו ויחלק הרבע לעניי משפחתו ואת רבע השני לעניי ארץ רחבת ידים לא נתנוהו מורשי לבו תיכף לקיים בחשבו הלא עתה חלקתי רבע מהוני ואת רבע השני המגיע מאתי למה זה אמהר אחלקהו לאט לאט שנה זו מעט והשנית מעט ולא קיים כל נדרו בנפש זכה וברה כאשר נדר בעת צרה ומה עשה הקב״ה החפץ דכאו החלה את זוגתו במחלה חולי ונגע ודרש ברופאים ולא הגיהו לה מזור ויפזר כסף רב לנסוע עמה לוויען הבירה ולא עלתה לה ארוכה נסע עמה לפאריז ולא היה לעזר וצוו הרופאים כי יסע עמה למרחצאות החמין ולא אחר לפזר הון רב על זה ולא הועיל ודברה לו האשה הקשיבי אישי אם כן איפוא הלא בעיניך תראה כי רופאי אליל המה גם כולמו אין בהם רוח חיים עתה לכה אישי ואל תתמהמה לרוץ עבורי אל הבעש״ט אשר שמעתי אותיות המעבירים עם ד' לאמר כי מפליא לעשות כי איש קדוש הוא וכל אשר ידבר בא יבוא: ויסע ויבא אלי היום הזה ועתה שלום עליכם (נתן אל הסוחר הנצב על הפתח) חשוב נא כיום כמה דמים לקחת על הרופאים והוצאות המרחצאות ואת היותר סלק תיכף לתשלום רבע הונך אשר פצית את פיך לד׳ כי לא תוכל לשוב ואז אך אז יזרח שמש צדקה ומרפא בכנפיה והיה כלא היה כל פגעי זוגתך וכל תהלואיה. ועמד הסוחר הלזה נבהל כי צללו אזניו לקול השמועה מהמעשה אשר ספר באזניו ממש כאשר היה נצב מראשיתה עד תומה בלי שום מסך מבדיל. ויריק את שקו ויסלק המותר לתשלום רבע הונו אשר עלה יותר מערך שלשת אלפים אדומים ויתנם מידו ליד הרב ר' דוד פירקוס ז״ל וישב לביתו שמח וטוב לב ועשה החתונה במשתה והלולי כבוד כאשר נאוה לערכו:

המעשה הלזו מלאה רגשי יה הקשבתי מאבא מורי ששמע מאיש א' [אחד] מטארנאפאל ששמעה איש מפי איש כולם מאמינים בני מאמינים חסידים יראי ד׳ וחושבי שמו ומי לא יודה כי עיון שכלי הוא נוסף מעל אשר הוטבע בשורש הבריאה והיצירה בה נוכל להכיר לדעת רוח קדשו של מרן הבעש״ט זי״ע [זכותו יגן עלינו] איך לטש עינו מרחוק וצפה עד מעבר לנהרי כוש: וממנה ילמוד כל אחד כדת הבטחון ואמונת הצדיק

ומה גם לבלי לעבור בבל תאחר בנדר בעת צרה ר״ל [רחמנא ליצלן] ובדרך שהסכל הולך אל יאמר לכל סכל הוא להתלות כל דבר במקרה ח״ו [חס ושלום]:

רבי דוד פירקוס (ה'תקל"ב 1772), מתלמידי הבעש"ט שימש כמגיד במז'יבוז'.

למקור הסרוק