פאר מקדושים, מנחם מנדל בודק, למברג תרכ"ה.

עמודים 9-8 (pdf 7-8)

ותחת מצב רגלינו בשער הגלגולים יזהיר עוד סיפור כזה לעיניך הקורא מאת הגאון הקדוש ר׳ ישעיה פינטו זצוק״ל:

בעיר שהיה הגאון ר׳ ישעיה פינטו זי״ע [זכותו יגן עלינו] שם לרב ומורה. היה שם איש עני ואביון מדוכא. ודרכו היה לתור בעיירות ובכפרים לקנות ברזל ישן מיד כל הנמצא ובזה הביא טרף לביתו ומחיית פרנסתו. פעם אחת דרך על מפתן האדון בכפר אחד אשר בא שמה וישאלהו על סחורתו כדרכו. וימכור לו הרבה. ובתוכם מצא עגולה אחת ברזל ישן גדולה מאוד וכאשר הביא העני את סחורתו אל ביתו ויניחהו תחת מטתו כדרכו תמיד. ובלילה נדד שנתו מעיניו וישכב ער כמו רגעים אחדים ויקשב קול קורא באזניו סורה אלי אדוני ותמצא בי אלף אדומים. ויבקש לדעת קול מי הוא ולא מצא. וישב וישכב. וישמע שנית את קול הקורא. והנה הוא מתחת המטה. חפש ולא מצא מאומה, וישב וישכב. ויאזין גם בשלישית את קול הזה וילבש א״ע [את עצמו] מהר וברעיונות מבהילות הדליק לו נר וחפש בכל מחבואי הבית ומקרוב קשבו אזניו כי מתוך הברזל הקול יוצא ויפתח השק ותאזרהו שמחה במצאו אלף אדומים. וגם בלילה השני האזין קול הזה ויריק משקו שנית אלף אדומים. וכמו כן בלילה השלישית: ובליל השלישי בפתחו השק ויהי הוא מונה האדומים אשר מצא במספר האלף חרד להקשיב בקול מן העגולה הגדולה לאמר אם תבנה למעני בית גדול ותדליק נרות עבורי תמצא בכל לילה ולילה אלף אדומים כל ימי חייך. וימהר העני ללכת אחרי הקול הזה ולקיים כמצוה עליו ויבנה בית גדול בנוי לתלפיות. ועשה חדר אחד לפנים מחדריו ותוכו דלק נרות רבות עבור העגולה. ולהעגולה בעצמה שת מעון מיוחד בהדרת כבוד. וכאשר בצע את כל בנייתו. עשה משתה גדול לחנוכת ביתו:

ואמנם כי בכל עיני אנשי העיר היתה עשרת הצלחתו לפלא כי לא ידעו מה הוא. אולם זאת ידע כל אחד כי לא במרד ובמעל בא העושר אל ידו. לא ארב לבצע מעשקות לא גזל ולא חמס מיד איש מאומה וצבר לו הון העתק הזה: ויתקבצו אליו כל אנשי העיר למגדול ועד קטן. ובראשם הגאון האב״ד [האב בית דין] ר׳ ישעיה פינטו זצוק״ל. וכאשר הטיבו את לבבם במשתה היין קרב בעל הבית אל הרב האב״ד [האב בית דין] ויחריש אליו בלאט: "כל יקרת הצלחתי היא נעלמה מעין כל. אולם המכסה אני גם מאדוני מ״ו [מורי ורבי]. לכן ילך אדמו״ר [אדוננו מורנו ורבנו] אחרי ויבוא חדר לפנים מחדר ואז ידע הכל." והלך אחריו הגאון ר׳ ישעיה פינטו עד בואו פנימה אל חדר משכיות העגולה אשר היא שוכבת שמה בעטרת תפארת ונרות מבהיקים דולקים לכבודה. ויען בקול גדול: "הרף ממני אך רגע ואשמיד את העגולה להפוך אותה מראשית שרשה ולכתת אותה היטב הדק עד אשר דק כי היא ע״ז. וכן עשה ונכבו כל הנרות וכל הבנין והעושר כולו היה לחלום בעיני בעליו כי התעיף אוריו ולא נודע מקומו איה הוא ונעשה עני כמלפנים. והגאון הנ"ל [הנזכר לעיל] חש מהר ללכת אל נוהו ויצו אל ביתו ויאסף אל עמיו, ואז אמרו עליו כל צדיקי הדור כי העגולה הזאת היתה עוד פליטה מן התרפים אשר היה לירבעם בן נבט. והגאון הנ"ל [הנזכר לעיל] היה לו נשמת ירבעם וכל תכלית בואו אל זה העולם היה אך לשרש אחר ע״ז [עבודה זרה] שלו. ובזה נשלם תיקון נשמתו ויעל השמימה:

קשר אפשרי לסיפור 'מכון שדים' ולסיפור 'האבן' ראו

https://folkmasa.org/b/mi_sipurp.php?mishtane=653

למקור הסרוק