נפלאות גדולות, אנונימי, בילגוריא תרע"א.

עמודים 17-12 (pdf 12-17)

ב) מעשה נורא מהרב הגאון הקדוש ר׳ חיים בר בצלאל אחיו של הגאון המפו' [המפורסם] מהר"ל מפראג זי*ע [זכותו יגן עלינו].

הנה הגאון הקדוש מאור הגולה אשר מימיו אנו שותים בכל תפוצות ישראל רבינו משה איסרלס הרמ״א [רבי משה איסרלישׂ] [1] הי׳ לו חבר א׳ [אחד] מנעוריו, היינו, מבן עשר שנים למד ביחד עם הרב הגאון הקדוש ר׳ חיים ב״ר [בן רבי] בצלאל בעהמ״ח [בעל המחבר] 'ספר החיים' ו'ספר אגרת הטיול', אחיו של הרה״ק [הרב הקדוש] מאור הגולה מוהר״ל [מורנו ורבנו הרב ליבא] מפראג; והיו החבירים האלה תמיד ביחד באהבה וחבה נפלאה. וכאשר נתקבל רבינו הרמ״א [רבי משה איסרלישׂ] ז״ל לאב״ד [לאב בית דין] בקראקא לקח אתו חבירו הרב ר' חיים הנ״ל [הנזכר לעיל] והי׳ המדובר ביניהם בעת אשר רבינו יהי׳ נצרך ליסע אל הגליל הי׳ הרר״ח [הרב רבי חיים] יושב על מדין בקראקא. ופעם שלח רבינו את הרר״ח [הרב רבי חיים] אל הגליל והוא ישב על הדין בקראקא. ויהי׳ היום ומתה אשתו של הרר״ח [הרב רבי חיים] הנ״ל [הנזכר לעיל] ויעברו אחר כמה ימים ותהום כל העיר בשידוכים הרבה עם גבירים ועם רבנים. אבל כולם יחד לא ישרו בעיני רבינו לאשר הוא ידע מגדולת חבירו. וכאשר הי׳ מדברים אתו עבור שידוך החריש תמיד ולא ענה מאומה. וידמו כל השדכנים כי הוא סומך עצמו על רבינו שהוא יברור לפניו שידוך טוב כאשר יאתה לו. אבל לא כן חשב מוהרר׳׳ח [מורנו ורבנו הרב רבי חיים] הנ״ל [הנזכר לעיל]. כי כאשר נסע רבינו הרמ״א [רבי משה איסרלישׂ] אל הגליל, שלח הרב ר׳ חיים אחר שדכן אחד שהי׳ מכירו לנבון וחכם ולבעל סוד ויאמר לו: "שמע נא הדברים אשר אדברה אליך, תסתירם מכל אדם. ראה אתה שידוך לפני בעיר הזאת באופנים אשר אגיד אליך. חקור בעיר אחר איש שיהי׳ ממשפחה כשרה אפי׳ [אפילו] תהי׳ משפחה לא גבוהה ושיהי׳ לו בית מיוחד בחצר שאוכל תמיד להיות שם ושיהי׳ לו ספרים רבים ושיוכל להחזיק אותי שאשב ואלמוד ואפי׳ [ואפילו] אם לא תמצא הדבר, רק ממשפחת אומנים ואפי׳ [ואפילו] שיהי׳ בעצמו אומן רק שיהי׳ איש כשר, ובתנאי שיתרצה שלא יגלה הדבר לשום אדם כי אנכי חתנו. ואם תמצא את הדברים האלה תודיע לי, ואנכי אגיד לך את אשר תעשה." וילך השדכן ויחקור בעיר וימצא איש אחר אופה אשר ידע כי אדם כשר הוא. וילך אליו ויאמר לו: "שמע נא אחי כעת תוכל לזכות להצלחה אשר כל ימיך לא האמנת שבני בניך יזכו להצלחה עשירית מזה, כי תוכל ליקח את הרב הקדוש הגדול רבינו חיים ב״ר [בן רבי] בצלאל לחתן לך, יען כן וכן הגיד לי, ואנכי ידעתי כי יש לך בת בתולה הגונה וגם בית מיוחדת בחצר, אך ספרים שאין לך. ע״כ [על כן] ראה מה תעשה והזהר שלא לגלות הדבר והיה זריז בזה, כי יבא יום אשר יבוא רבינו הגדול הרמ״א [רבי משה איסרלישׂ] מהגליל ואז לא נוכל לדבר מזה." ויען לו האופה איש כשר וירא ד׳ בלי שום חקירה ודרישה ותיכף הי׳ כוונתו לזכות לחתנין רבנן ותיכף אמר לו: "הא לך שני אלפים זהובים מזומנים ולך להרב וקח מאתו רשימה על הספרים אשר הוא רוצה, וקנה אותם והעמד אותם בביתי. אך יעזור לך השי״ת [השפ יתברך] שתוכל לגמור הדבר בכי טוב." וילך השדכן בשמחה כי ידע כי האופה ישלם לו עבור טרחתו. ויבא להרר״ח [להרב רבי חיים] ויספר לו כל הדברים האלה. וישר הדבר בעיניו ויתן לו רשימה. וקנה השדכן כל הספרים וינקה את הבית והעמיד שם הספרים והי׳ הדבר הזה בסוד גדול שלא ירע שום אדם מזה הענין. והאופה קבל על עצמו שלא לגלות הדברים לשום בן אדם ולא להתפאר ולומר כי לקח לו לחתן רבינו הגדול הר״ח [הרב רבי חיים] אפי׳ [אפילו] אחר החתונה, וגם בעת ההתקשרות היו רק שלשתם ולא יותר. ויצוה הר״ח [הרב חיים] בעת התנאים שילכו לביתם ויחכו עד עת מועד אחרי ביאת רבינו מדרכו ויראה איך יפול הדבר:

ויהי בבוא רבינו הרמ״א [רבי משה איסרלישׂ] ז״ל מדרכו וישאל לשלום חבירו וינשק לו וראה את פני חבירו זועפים, ויאמר לו: "ידידי חבירי למה פניך רעים ודלים הלא מה אתה חסר עמדי? אולי יש לך עגמת נפש שאתה שרוי בלא אשה, תדע כי קרובה ישועתך לבא כי בדרך הציעו לפני שידוך טוב עבורך עם הרב הגביר מעיר פלוני ואנכי לא השבתי עוד תשובה ברורה. עכ״ז [עם כל זאת] נכנסה הדבר בלבי ואם תתרצה בזה אכתוב מכתב ותיכף יבא לכאן לגטור הדבר בכי טוב." ויהי הרר״ח [הרב רבי חיים] כמחריש ובמשך איזה ימים אמר הרר״ח [הרב רבי חיים] לחבירו הרמ״א [רבי משה איסרלישׂ]: "תדע ידידי חבירי כי נגמרה בדעתי לנסוע למשפחתי ולבית אבי לפראג, ואם כי אתה טוב לי מעשרה אחים אבל עכ״ז [עם כל זאת] לבי הומה להתראות עם משפחתי ועם אחי הגדול מאור הגולה רבינו מהר״ל." ויהי כהתימו לדבר הוריד רבינו דמעות, ויאמר לו: "האתה תעשה לי זאת אשר נפשי קשורה בנפשך ואנכי גדלתיך, טפחתיך, ואתה יקר כעיני מעשרה בנים, ומה אתה חסר עמדי, ע״כ [על כן] הס מלדבר דברים כאלו ולעגם את נפשי כי כל ימי חיי לא אניח להפרד מאתי." ויבך נם הרר״ח [הרב רבי חיים] ויחשה ולא ענהו מאומה, ובמשך הזמן אמר לו: "אדוני חבירי, אל נא תרבה לדבר עלי עוד בדבר הזה כי לא אשנה דברי אשר דברתי, כי הומה לבי אל משפחתי, כי לא מאבן נולדתי, וגם אנכי רוצה לקיים כיבוד אחי הגדול אשר הוא מצוה גדולה והוא דאורייתא, וע״כ [ועל כן] אל תתרעם עלי כי כבד עלי מאוד להפרד ממך, אבל מה אעשה כן נגמר וכן יקום." ויהי כראות רבינו כי הוא חזק בדעתו וכל דבריו לא יועילו, ויען רבינו להרר״ח [להרב רבי חיים] אם כן כבד אכבדך קודם תתפרד ממני, ובראש חודש הבע״ל [הבא עלינו לטובה] אעשה סעודה לכל ז׳ טובי העיר ולאנשים חשובים לכבודך, ואח״כ [ואחר כך] אשלחך לשלום בשמחה ובשירים, בכבוד גדול כאשר לך יאתה." וייטבו הדברים בעיני הרר״ח [הרב רבי חיים] וברוח נכאה נתן תודה לרבינו ויאמר לו: "עתה ראיתי כי מצאתי חן בעיניך."

ויהי בבא החורש ויעש רבינו משתה לכל זקני העיר ובתוך הסעודה כ״א [כל אחד] דורש רזין דאורייתא מנפלאות תורת השי״ת [השם יתברך] כראוי להני גאונים וקדושים. ואח״כ [ואחר כך] שכר הרבינו רמ״א [רבי משה איסרלישׂ] מרכבה כבודה וגם משרתים שכר לו. אך הרר״ח [הרב רבי חיים] בחר לו את השדכן הנ״ל [הנזכר לעיל] למשרת ויותר לא רצה. וכאשר ישב הרר״ח [הרב רבי חיים] על המרכבה, נסע רבינו הרמ״א [רבי משה איסרלישׂ] עם כת זקני העיר ללוותו, ואחריהם כל אנשי העיר אנשים ונשים וטף, כאשר יובן זאת לבל בר דעה. כאשר ראו אנשי העיר את רבינו ואנשים יוצאים ללוותו, מי לא יצא. וגם האופה הנ״ל [הנזכר לעיל] הי׳ פה בתוך הלויה הכבודה. וכאשר נסע מהעיר ערך שני מילין נפל רבינו על צווארי הרר״ח [הרב רבי חיים] ויבכו על פרידתם זמ״ז [זה מזה], וברכו איש לרעהו לשלום. ויסע רבינו הרמ״א [רבי משה איסרלישׂ] עם כל אנשיו העירה, והשדכן נשאר להיות משרתו, וגם האופה נשאר אצל הרר״ח [הרב רבי חיים] לראות איך יפול הדבר. ויסע עמו עד הלילה. ובלילה פטר הר״ח [הרב חיים] את העגלון לביתו כי אמר לו הרר׳׳ח [הרב רבי חיים] כי ישכור עגלון אחר. ויתחפש הרר״ח [הרב רבי חיים] במלבושים אחרים וישכרו עגלון להביאם העירה קראקא. ויבאו לבית האופה, וישלחו אחר שבעה אנשים פשוטים מהמון העם אשר לא ידעו את הר״ח [הרב חיים], והתקינו חופה והשדכן סידר את הקדושין ויקדש הרר״ח [הרב רבי חיים] את אשתו כדת משה וישראל. ואח״כ [ואחר כך] עשו סעודת נשואין לפני השבעה אנשים. וקודם אור היום הלכו לביתם ולא נודע הדבר, כ״א [כי אם] אשר הי׳ קול יוצא ממחרת, אשר האופה עשה בלילה זו חתונה לבתו עם איש אחד, ולא קרא את אנשי העיר למשתה. ויתמהו כל המכירים אותו ע״ז [על זה] הענין לפלא. וכאשר שאלוהו מה זאת, ענה להם איזה תשובה ותירוצים שונים אשר בדה מלבו. ובמשך הזמן נשתכח הדבר. והרר״ח [והרב רבי חיים] לא יצא מפתח ביתו, וילמוד שם בהתמדה גדולה כל היום וכל הלילה, לא נתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה. ועסק בתורה לשמה ואיש לא ידע בו. ויאריכו הימים עד שתי שנים:

בימים האלה נתהווה דבר גדול ר״ל [רחמנא ליצלן] בקראקא, עד אשר באו כל אנשי העיר לרבינו להתפלל ולבקש רחמים להשי״ת [להשם יתברך] לעצור המגפה. ויצוה רבינו הגדול הרמ״א [רבי משה איסרלישׂ] לחקור ולדרוש בעיר, אולי ישמעו מאיזה עון אשר חטא וכדומה. בתוך כך באו אנשים ויגידו לרבינו כי הקול נשמע, הנה חתן האופה הנ״ל [הנזכר לעיל] אשר זה עבר שתי שנים אשר לקחו לחתן לו, חשוד על חטא עם אשה פלונית. ויען רבינו: "הביאוהו אלי תיכף." וירוצו משרתיו לבית הרר״ח [הרב רבי חיים] ויסחבוהו לבית רבינו, ולא הכירוהו. ויעמדוהו בבית הגדול אשר שמה יושב רבינו למשפט. ורבינו הי׳ בעת ההוא בחדרו. ויודיעו לו כי החוטא הובא הנה, והוא עומד כעת בבית המשפט. ויצא רבינו וירם עיניו ויביט עליו ויכירוהו. ויצו תיכף להתירו, ויקחהו בידו במהרה לחדרו ויפול על צוארו ויבך מאוד. וכהתימו לבכות נשא עיניו והנה הרר״ח [הרב רבי חיים] מצחק. ויאמר לו רבינו: "שלשה דברים אשאלך: א׳ מאין באת לבית האופה להיות חתנו? ב׳ ומה חטאך אשר הגידו עליך הלא זר נחשב? ג׳ ומה אתה מצחק?" ויען לו הרר״ח [הרב רבי חיים]: "אשיב לך על ראשון ראשון. אשר ראיתי בביתך בלבול גדול אלי בתורה ובתפלה בעבדות [צ"ל בעבודת] השם, בחרתי לי מקום אשר אוכל ללמוד ולהתפלל שלא יבלבלוני, וע״כ [ועל כן] קראתי לפלוני השדכן ואנכי צויתיו, כן וכן היו הדברים. ואשר שאלתני מה חטאי, אגיד לך דבר אמת: הנה זה שתי שנים שאני עוסק יומם ולילה בתורה ועבודה ואין אני חסר כלום ובאמת טוב לי מאוד כי חותני מחזיק אותי בכבוד, וזוגתי הוא אשה כשרה ועושה רצון בעלה, והרגשתי כי טוב לי מאוד, ויראתי פן אפול לגדלות ח״ו [חס וחלילה] ע״כ [על כן] בקשתי מאת השי״ת [השם יתברך] שיתן לי שפלות. ולא היתה כוונתי על שפלות כזו ח׳׳ו [חס וחלילה] חס מלהזכיר. אבל אם רצון הבורא כך, גם אנכי חפצתי בזה. ואשר שאלתני מה אני משחק, שחקתי מה שאתה בוכה." ויצא רבינו אל משרתיו העומדים הכן בשוטים לייסר את החוטא. ויאמר אליהם: "חדלו לכם מן האיש הזה כי איננו חוטא." ואת הר״ח [הרב חיים] עכב אצלו עד שבועיים, ואח״כ [ואחר כך] פטר אותו לביתו. ויתיישב רבינו הרמ״א [רבי משה איסרלישׂ] בדעתו על הדברים של הרר״ח [הרב חיים] אשר הגיד לו, כי בקש מהשי״ת [מהשם יתברך] שפלות. אלך בצנעה ואראה מעשי חבירי הכנים דבריו. ויקח את משרתיו וילך שעה ב׳ אחר חצות לילה לחצר האופה אשר ידעו מקומו ודירתו באיזה רחוב, ויעמוד החת החלון אשר שם יושב הרר״ח [הרב רבי חיים] לשמוע מה הוא עושה. וישמע והנה שני קולות לומדים בטוב השכל, ובטוב טעם ודעת למדו התוה״ק [התורה הקדושה]. והדברים אשר דברו ישרו בעיניו מאוד, כי את הקול האחד מחבירו הרר״ח [הרב רבי חיים] הכיר ואת הקול השני הי׳ לו בלי הכירות. ויעמוד כך רבינו כמו חצי שעה, ואח״כ [ואחר כך] דפק על הדלת לאמור: "פתחו לי." וישאלהו: "מי אתה?" ויען: "משה איסערליש אנכי." ויפתח לו תיכף. ובבא רבינו הביתה ראה כי רק הרר״ח [הרב רבי חיים] יושב לבדו ואין איש אתו. וישאלהו: "הלא שמעתי שני קולות לומדים, ועתה הנני רואה כ״א [כי אם] אותך לבדך, וע״כ [ועל כן] תגיד מי הוא שלמד עמך, ואני גוזר עליך שתגיד לי האמת." ויען הרר״ח [הרב רבי חיים]: "האמת מוכרח אני להניד יען כי גזרת עלי. והנה אליהו הנביא אשר הוא תמיד לומד עמי, והוא פה נם כעת." אז ענה רבינו ברוח נכאה ולב נשבר כי חלשה דעתי׳ [צ"ל: דעתו] לאמור: "שאל נא במחילה מכבודו את אלי׳ [אליהו] הנביא, מה אני חסר לו ומה הוא חטאתי כי הוא אינו מראה א"ע [את עצמו] אלי ולא אזכה אנכי ללמוד תורה מפיו ולהתראות אצלי." ויען אליהו הנביא אשר הוא הי׳ שם ויאמר להרר״ח [להרב רבי חיים]: "כה תאמר להרב ר' משה איסערליש: 'כי אתה ברוב גדולתך לא הגעת עדיין לקרסולי הרמ״א [רבי משה איסרלישׂ], אך אין אנחנו סובלים בתי ידים רחבים היינו ההנהג׳ [ההנהגה] הגדולה ברבנות, רק אנחנו אוהבים שפל בדעתו והצנע לכת ומעשיו מוסתרים מכל אדם, ולאיש כזה אנו מתגלים. ויען כי על הרב עול הרבנות ומוכרח הוא לכל הנהגתו, לא רצינו להגלות אליו ולהטרידו ממלאכתו וממלאכת ד׳." יה״ר [יהי רצון] שנזכה לאור גדול ולגאולה שלימה בב״א [במהרה בימינו, אמן] . קס״ו [קודם סוף?]:

[1] רבי משה איסרלישׂ (1572-1530 ה'של"ב-ה'ר"ץ) מקובל ופילוסוף מגדולי הפוסקים באשכנז במאה השש עשרה, ידוע בזכות ספר ההגהות שלו, המכונה 'המפה' לספרו של ר' יוסף קארו 'שולחן ערוך'.

למקור הסרוק