נפלאות גדולות, אנונימי, בילגוריא תרע"א.

עמודים 11-2 [pdf 2-11]

א. מעשה נורא ופלא מרבינו גאון הגאונים ציר ישראל וקדושו מופת הדור והדרו עטרה תפארה ישראל הקדוש והטהור מרנא ורבנא יוסף מטראני זי״ע [זכותו יגן עלינו] האב״ד [האב בית דין] בקושטאנדינא הוא קונסטנטינאפאל הנודע ומפורסים בכל העולם בחיבוריו שו״ת [שאלות ותשובות] מהרי״ט [מורנו הרב יוסף מטראני].

א) מעשה פלא משני נערים נאמנים.

לפני הגאון מהרי״ט [מורנו הרב רבי יוסף מטראני], בעיר קושטאנדינא יע״א [יגן עליה אלוהים] (הוא קאנסטנטינאפל) הי׳ מלמד אחד לומד לנערים עניים ויתומים, והיו מחזיקים בידו אנשים גומלי חסדים אשי־ היו מסייעים להמלמד כדי שילמדם ויאכילם כל צרכיהם רק בלילה כ״א [כל אחד] הולך לביתו והרשות נתונה בידו לבחור את התלמידים כרצונו, להכניס ולהוציא לכל מי שימרה את דברו. ויהי היום ששני נערים לא עשו מצותיו, וימרו את דברו וגם נתאחרו לילך בבקר לבית הספר בזמן הקבוע להם. וכשהלכו אצל המלמד, כעס עליהם והשליכם מעל פניו ויאמר להם: "לא תוסיפון לראות פני!" וילכו מאתו בפחי נפש סרים וזועפים, ויתיעצו השני נערים יחדיו לאמור: אנה נפנה לעזרה להחיות את נפשנו? וילכו שניהם יחדיו לחפש באשפתות אולי ימצאו איזה דברים בלויים ולמוכרם בכדי להחיות את נפשם אפי׳ [אפילו] בלחם שעורים. ויחפשו מן הבקר ועד הצהרים, וילקטו איזה חתיכות ברזל ומסמורים ומכרום בד׳ פרוטות לבעלי סמרטוטין. ואותו היום נשארו בתענית ובלילה הלכו לביתם רעבים וצמאים, ואבלו מן המזומן בבית אמם ובבקר חזרו שניהם לחפש כאשר תמצא ידם, ויקבצו עוד סמרטוטין וימכרו בח׳ פרוטות, וכן על זה הדרך היו עושים דבר יום ביומו והיו קובצים יד על יד פרוטה ופרוטה, ולא היו מוציאים לפרנסתם אלא בצמצום גדול פת חריבה, כדי להוסיף הקרן שלהם. ונתקשרו יחד בשותפות באהבה עזה, וישבעו איש לאחיו להתנהג בנאמנות גמורה. וכשהשיגה ידם לעשות קרן כמו ה׳ זהובים מאשר נוספו להם מהצמצום, הלכו וקנו בהם סחורות קטנות והלכו לסבב ולמכור בבתים ובחצירות, והי׳ נושאים חן בעיני כל רואיהם והי׳ האנשים קונים מהם ומרוייחים להם עד שעשו קרן כמו חמשים זהובים ויתייעצו ביניהם לקנות שכר ומיני שתיה ולישב בשוק בקרן זויות עם ספסל אחד, יותר טוב מלסבוב כל היום ברחובות קריה. וילכו אצל גביר אחד שהי׳ לו פאבריקא גדולה של יין ושכר וכל מיני שתיה. ויקנו מעט מכל מין משקה אשר ישתה, וקנו צלוחיות וכוסות גדולים וקטנים ומדות וספסל אחד וכל הצריך להם, וישכרו מקום אחד בצד חנות אחת בכך וכך ליום, וישבו שמה ויעשו ויצליחו. ומכרו כל מה שקנו וחזרו מחדש אצל הגביר הנזכר וקנו ממנו הצריך להם, הכל במעות מדודים, וכן עזה״ד [על זה הדבר] היו עושים בכל פעם עד שהגביר הנ״ל בראות נאמנותם, נשאו חן בעיניו וקשר עמהם אהבה ויאמר להם: "אם תצטרכו להרבות מקנתכם יותר מהמעות שבידכם אפי׳ [אפילו] בהקפה אני נותן לכם, ועוד אעשה טובה עמכם ליתן לכם מקום ברשותי בעבור תשבו שם לעשות מסחרכם, ולא תצטרכו להשכיר־ מקום במקום אחר." ויאמרו לו: "החייתנו. נמצא חן בעיני אדוני. חן חן למר ותזכה למצות. ויעשו כן ויביאו כל כליהם וישבו במקום אשר נתן להם בצד כותל ביתו, והיו מוכרים ומשלמים וחוזרים וקונים בדרכם, והיו מרוויחים ומצליחים, עד שעשו קרן קרוב לעשרים אלף זהובים והם מתנהגים באהבה ואחווה ובנאמנות גמורה. ויהי מימים הגביר הנז' [הנזכר] בעל הפאבריק חלה ונפטר לעולם הבא, ונמנו אפוטרופסים על נכסיו ועל בני ביתו, והסכימו למכור הפאבריקא הנז' [הנזכרת] עם כל אשר בהם. והנערים הנז' [הנזכרים] נעשו בחורים וייצר להם מאוד על מיתת הגביר הנז' [הנזכר] שהי' עמהם גומל חסדים טובים. ועוד צר להם על מכירת הפאבריק שמא תבוא לידי איש כילי, ולא יעשה עמהם כאשר היה עושה עמהם בעלה הראשון. ויאנחו ויאמרו איש אל אחיו: כמה טוב הי' הדבר אם היה כח בידינו לקנותה. והתייעצו והסכימו ביניהם לסמוך על הֹנם ולילך עכ״פ [על כל פנים] ביום המכירה לשמוע באיזה ערך תעלה ולהוסיף עליה עפ״י [על פי] הֹנם, לנסות אם יהי׳ מאת ד׳ שתעמוד עליהם, ואחר כך ירחם ד׳. וכן עשו וביום המכירה ויבאו בתוך הבאים והתחילו גם הם להוסיף על קניית הפאבריקא הנז׳ [הנזכרת] בתוך הקונים, ומן השמים עזרום ותעמוד המקח עליהם בסך ששים אלף זהובים. וישמחו הנערים מצד א׳ [אחד] ויתעצבו מצד אחר בחשבם שאין ידם משגת לפרוע הסך הנז׳ [הנזכר] לשליש ולרביע. ויתייעצו וילכו אצל האפוטרופוס של האלמנה והיתומים ויתחננו לפניו באומרם אליו שיעשה חסד עמהם. ויתרצה להפרע מהם סך המקנה הנז׳ [הנזכר] לפרקים בזמנים מחולקים. והאפוטרופוס ביודעם שהם אנשים נאמנים, ושהנפטר הבעה״ב [הבעל הבית] היה אוהב אותם ומחזיק בידם ונושא ונותן עמהם בהקפה על אמונתם, הודה לדבריהם להפרע סך הנז' [הנזכר] לזמנים. והביאו לו תיכף מה שהי׳ בידם מזומנים, ויכתבו שטר חוב על השאר כנזכר, ולקחו מפתחות הפאבריקא ופתחו והתחילו למכור כמו בעלים הראשונים, ומצאו בה סחורות כפלים מהסך שקנו אותה, וה' הצליח בידם בעבור נאמנותם, ופרעו כל חובותם בזמן קרוב עד סוף פרוטה אחרונה, והיו תמיר הולכים בדרך ישרה באמת ובאמונה, ולא היה מעלים שום אחד מחבירו אפי׳ [אפילו] פרוטה קטנה. ונתעשרו ונשאו נשים, ולקח כ״א [כל אחד] בית דירה בפני עצמו, וכל אחד מה שהיה לוקח לצרכו כותב על פנקסו להעלותו לחלקו לחשבונו בדרך אמונה.

ויהי היום ויבא גם השטן בתוכם ופיתה לאחד מהם, והעלים מחבירו סך עשרים אלף זהובים. ובעבור איזה ימים עלה בדעתו של זה שגזל מחבירו סך הנזכר לילך לעה״ק [לעיר הקודש] ירושלים תבות״כ [תבנה ותכונן] להשתטח על קברי הצדיקים. ואמי לחבירו: "רצוני לילך לעה״ק [לעיר הקודש] ירושלים ולארץ ישראל על ב׳ או ג׳ חדשים, ואחזור בעזר שוכן מעונים, ואחלה פניך ידידי אהובי רעי אמיתי, שתשגיח על אשתי ובני ביתי בעינא פקיחא [בעין פקוחה] כמו שתשגיח על בני ביתך, שלא יחסר להם דבר, ותעבירהו הכל לחשבוני ולחלקי, וכמו כן אעשה אני עמך כשיעילה ברוחך לילך לאיזה זמן לכל המקום אשר תאוה נפשך, כדרך רעים אהובים." ויאמר לו: "טוב הדבר. תעשה כרצונך, וה׳ יצליח דרכיך והשיבך על כנך, ואני אתעסק בכל הצורך במקומך ואשגיח בעינא פקיחא [בעין פקוחה] על כל בני ביתך ואספיק כל צרכיהם כמו שהיית עושה בעצמך, ולך לשלום לדרכך ונכון לבך יהי׳ בטוח, ועלי תניח ראשך." וכן היה, והזמין צדה לדרכו ויקח מעות מחלקו להוצאות דרכו מלבד העשרים אלף זהובים שגזל מחבירו שהיו באמתחתו. ויחבקו שניהם יחדיו, וישכור אניה וירד בה וילך מאתו בשלום. וחבירו נשאר בעיר עומד על משמרתו ומשגיח בבית חבירו באהבה כאשר צוה אותו בלב תמים צדיק באמונתו:

ויהי כאשר הרחיקה הספינה מן העיר כמו כ׳ או ל׳ מיל וישא עיניו זה האיש ההולך לדרכו לירושלים וירא והנה ספינה קטנה באה מן העיר לנגדם במרוצה גדולה. ויעמדו לראותה מה טובה. וכשנתקרבה אצלם ראה שהנה חבירו בא אליו וצועק עליו וקוראו שיחזור לעירו, ואומר לו שהוא לבדו אינו יכול לסבול כל עול המשא ומתן וגם עול בני ביתו כרי שהוא ילך למלא תאוותו. ואמר לו: "אם תחזור מוטב, ואם לאו תחלוק השותפות תיכף ומידו [צ"ל: ומיד]. וחבירו שבספינה נבהל כשמעו את דבריו, ויען ויאמר לו: "הכי אחי אתה ידידי אשר כנפשי, למה תעשה כה לחביו־ך לבא אצלי באמצע הדרך לצעריני בדבריך? ומאחר שהכל עשיתי ברצונך וברשותך ומעולם לא עברו דברי ריבות ביני וביניך, ואלו היית מעכב בידי משעה ראשונה שאמרתי לך, אפשר לא הייתי זז ממקומי, או הייתי מתפשר עמך. ועתה באמצע הים מה אעשה לך, שכבר נדרתי לילך לעה״ק [לעיר הקודש] ת״ו [תבנה ותכונן] ולא אוכל לשוב בעבורך." וחבירו שבספינה קטנה צועק עליו ואומר לו: "לא תרבה דברים שאיני רוצה לשמוע דבריך, אלא אחד משני דרכים בחר לך: או תחזור תיכף עמי למקומך, או נחלוק תיכף השותפות שביני ובינך והפאבריקא וכל אשר בה נערכנה באיזה שומא, ומי שמוסיף על חבירו יהי׳ לו לחלקו וישלם חלק הנוגע לחבירו." והנה חבירו שבספינה גדולה חוזר ומתחנן לו ומפייסו בדברים שישוב מחרון אפו ושכנגדו, לא ישמע לקול מלחשים ומקשה ערפו, עד שנלאה חבירו שבספינה גדולה ועל כרחו אמר לחבירו: "אין הכי נמי [כן, כך הוא גם כן] אנכי אעשה כדבריך." ויאמר לו: "כמה אתה נותן לי ריווח לחלקי, וישאר הכל לך כדבריך." אמר לו: עשרה אלפים זהובים." ויען לו חבירו: "אני אתן י״ב אלף." ובא חבירו ואמר לו: "אני אתן לך ט״ו אלף." וכן על זה הדרך עד שנשארה הפאבריקא על חבירו שבספינה גדולה ההולך לדרכו לירושלים עה״ק [עיר הקודש] בעד סך כ׳ אלף שיתן לחבירו שבעירו. ונתרצו שניהם ואמרו: איך נעשה לכתוב שטר החלוקה בעדים כדת וכהלכה? אמר הא׳ [האחד] לחבירו: "הנה העיר הזאת קרובה אל חוף הים דרך ב׳ מילין מעלה מטה. נלכה יחדיו בספינתי הקטנה ונעמוד לפני הרב החכם שבה ונעשה שם החלוקה בעדים ובראיה." וכן היה. וילכו שניהם יחדיו אל העיר ההוא ויעמדו לפני החכם ויספרו לו כל הענין, וכתב להם שטר החלוקה והפטורין, וחתמו עליהם עדים נאמנים, וחתם גם החכם לקיום בית דין, ופרע ההולך לדרכו לחבירו שבעיר בסך כ׳ אלף שהי׳ באמתחתו, ולקח השטר בידו. ויצו בעל הפאבריקא לחבירו ויאמר לו: "עתה הפאבריקא נשארה בביתי וברשותי ואין לך שום חלק בה. השמר לך פן תגע ידך בכל אשר בה, כי אם כה תעשה: תיכף בבואך לביתך תלך ותסגור הכל במפתחות ותמסור המפתחות ביד אשתי עד שאחזור בע״ה [בעזרת השם]." ויען לו חבירו: "נכון לבך יהי׳ בטוח שכן אעשה לך." ויתפרדו איש מעל אחיו. זה שמכר חזר לעירו ולביתו, וזה הלך לדרכו בספינה גדולה לעה״ק [לעיר הקודש] ונתעככ בעה״ק [בעיר הקודש] ד׳ חדשים וחזר למקומו ולעירו.

ויהי בבואו הביתה תיכף שאל לאשתו: "חבירי הביא לך המפתחות?" ותען ותאמר לו: "איזה מפתחות?" אמר לה: "המפתחות של הפאבריקא, שנחלקה השותפות ונשארה לחלקי, ופרעתי לו חלקי מעות מדודים." והאשה נבהלה כשמעה אלו הדברים ותאמר לו: "מה אתה אומר ואימתי נתחלקתם בחלום או בהקיץ? אתה לא היית בעיר, וחבירך לא יצא כלל מהפאבריקא שבה היה מתעסק תמיד, והוא התנהג עמי באהבה להספיק לי כל צרכי והי׳ מבקר אותי פעמים שלש בשבוע באהבה יותר מאשר צווית אותו ביום לכתך." אזי התחיל יותר לצעוק צעקה גדולה באמרו: "זה הרמאי חבירי, לא די שרמני גם גזלני להתעסק בשלי כ״ז [כל זה] הזמן!" ויאמר לה: "בתי הלא ידעת אם לא שמעת, שאחר שנתרחקתי מן העיר כמו כ׳ מיל או יותר, בא אצלי חבירי בהיותי בלב ימים לצעוק עלי להחזירני, ואם לאו שאחלק השותפות תיכף באומרו שהוא לבדו לא היה יכול לסבול עולי. והכעיס אותי יותר מדאי והגם שאני הייתי מפייסו בדברים טובים ואמתיים שמתחלה לא יצאתי אלא ברשותו וכיוצא, והוא לא הטה אזן כלל והי׳ צועק עלי כאכזר עד שעל כרחי שלא בטובתי הוכרחתי להודות לו לחלק השותפות, והעלונו [צ"ל והעלינו] הפאבריקא בשומא ידועה וכל המוסיף עלי׳ יהי׳ לו, וישלם חלק חבירו. סוף דבר היינו מוסיפים כ״א [כל אחד] על חבירו עד שנשארה הפאבריקא עלי בסך מ׳ אל ף ופרעתי לו לחלקי כ׳ אלף, והרי שטר הפטורין והחלוקה בידי חתומה בעדים כשרים ומקויימת מב״ד [מבית דין] החבם פ׳ [פלוני] מעיר פלוני שהיתה קרובה אלינו על חוף הים, שלפניו נגמר כל החלוקה." אזי אשתו לא מצאה מענה לשון, והוא – עלה עשן באפו ותבער כאש חמתו ובערה בו:

ויקם וילך אצל הרב גאון הגאונים קדוש עליון רבינו מהרי״ט [מורנו הרב רבי יוסף מטראני] זי״ע [זכותו יגן עלינו] שהי׳ אב״ד [אב בית דין] בק״ק [בקהילת קודש] קונשטאנדינא וספר לו כל המעשה והיאה לו שטר החלוקה. ותיכף שלח הרב וקרא לחבירו ואמר: "מה המעשה הזה אשר עשית עם חבירך, שמאחר שנתחלקת עמו ופרע לך חלקך למה נכנסת בגבול חבירך והיית נושא ונותן בממון שאינו שלך?" ויען החבר ויאמר־ לו: "מה הדבר אשר אדוני הרב מדבר אל עבדו כי מעולם לא ידעתי ולא שמעתי זה הענין ולא נתחלקתי עמו ומיום נסיעתו לא ראיתיו עד הנה. ואני בתומי מתעסק במלאכתי כמנהגי בנאמנותי וביתר שאת מיום שהלך חבירי, שנשארתי אני לבדי כאשר יעידון ויגידון עלי כל בני עירי, והייתי מספיק כל צרכי בני ביתו כאשר ציוני. ועתה מה עלה בדעתו לבדות הדברים האלה מלבו"? אולי מכח הדרך נתבלבלה מחשבתו ודעתו ורוח אחרת היתה עמו." ויען הרב החכם ויאמר לו: "הא גברא והא טסקא ושטרו בידו, עשוי כתקחז״ל [כתקנת חכמינו זכרונם לברכה] וחתום בעדים נאמנים ומקויים מב״ד [מבית דין] ומהרב פ [פלוני] של עיר פ׳ [פלונית] שירדתם אצלו ונתחלקתם לפניו, ופרע לך כ׳ אלף זהובים לחלקך." וכראות האיש את השטר נבהל מפניו וצעק בקול מר ויבך לפני החכם, וקפץ ונשבע שבועה חמורה שלא היו דברים מעולם. "וכל העם אשר בשער יעידון עלי שמיום שהלך חבירי לא זזתי ממקומנו ולא נסעתי מהעיר אף חצי פרסה!" וחבירו גם כן צועק כנגדו ואומר לו: "כיצד אתה נשבע לשקר ומכחיש אותי פנים בפנים? לא אתה בעצמך דלקת אחרי ביום פ׳ [פלוני] יום פ׳ [פלוני] לנסיעתי, ובאת במרוצה בספינה קטנה לקראתי והכעסתני לשוב אחור ימיני, או לחלק השותפות שבינך וביני, ונלאיתי לפייסך ולא הטית אזנך אלי, ואני לא יכולתי להשיב מחמת נדרי שנדרתי לילך לעה״ק [לכיר הקודש] להשתטח על מקומות הקדושים בארץ אבותינו עד שהוכרחתי לחלוק עמך בע״כ [בעל כרחי] שלא בטובתי, והעמדנו הפאבריקא בשומא ואח״כ [ואחר כך] הוספנו כ״א [כל אחד] על חבירו עד שנשארה הפאבריקא לי בסך מ׳ אלף ופרעתי לחלקך ב' אלף וירדנו לעיר פ׳ [פלונית] וגמרנו החלוקה בפני החכם ופרעתי לך בפניהם, וכתבו שטר כדת וחתמו ונתנו בידי. והרי השטר והעדים מכחישים אותך. ולא די שרימיתני והכעסתני לעשות עמי כמו שעשית ונם אחר שצויתיך לסגור הפאבריקא ולמסור המפתחות ביד אשתי, אתה לא כן עשית והיית נושא ונותן ומוכר בממוני וגזלתני כל ימי היותי חוץ למקומי." סוף דבר, זה צועק ובוכה ואומר שלא ידע בכל אלה, וזה צועק ואומר שרמהו וגזלו כל מה שמכר ואכל בזה הזמן. והרב נבהל בראות זה המאורע ולא ידע מה להשיב להם. ויאמר להם הרב: "אחי׳ [אחינו], בעת עתה תלכו לשלום ותסגרו הפאבריקא והביאו המפתחות אצלי עד שאכתוב להחכם הנז׳ [הנזכר] החתום על השטר לדרוש ולחקור אם אמת הדבר או השטר מזוייף." ויאמר[ו]: "טוב, אדוני הרב." וילכו ויסגרו הפאבריקא ויביאו לו המפתחות. ויכתוב הרב הגאון הקדוש המהרי״ט [מורנו הרב רבי יוסף מטראני] להחכם הנזכר לברר הדברים כשמלה. והשיב לו הרב מעיר פ׳ [פלונית]: "אמת ויציב הדבר וכך הוה עובדא שביום פ׳ [פלוני] באו אצלי פ׳ [פלוני] ופ׳ [ופלוני] שהיו שותפים במח״ק [במקום חזקה?] זה כמה שנים מנערותם, ויאותו ביניהם לחלק השותפות שהי׳ ביניהם ופ' [ופלוני] פרע לפ׳ [לפלוני] חבירו בפני ובפני ב״ד [בית דין] כ׳ אלף זהובים לחלקו ונשארה הפאבריקא לפלוני שהי׳ הולך לדרכו וע״ז [ועל זה] כתבנו לו שטר כתקחז״ל [כתקנת חכמינו זכרונם לברכה] וחתמנו ומסרנו בידו. ולפנינו צוה בעל הפאבריקא לחברו שמאותו היום והלאה אין לו רשות לכנוס בתוך שלו כי אם שיסגור הפאבריקא וימסור המפתחות לאשתו." וכשקבל הרב תשובת החכם הנז׳ [הנזכר] חזר ושלח אחריהם והראה להם תשובה הנזכרת. והתחיל מחדש חבירו לצעוק ולבכות ואומר: "חיי נפשי וחיי בני וכו׳ וכו׳ שאין לי ידיעה כלל ועיקר מזה הענין בעולם." והרב בהבנת דבורו ועיניו רואות ולבבו הבין שדבריו אמתיים, דברים היוצאים מן הלב אין בהם נפתל ועקש. וגם כל העם מקצה וכל בני העיר יעידון ויגידון עליו שכ״ז [שכל זה] הזמן וגם אותו יום הכתוב בשטר לא זזה ידו מתוך ידם ולא הלך לשום מקום. אבל לא ידע הרב מה יעשה. חברו צועק והולך שגזלו, והשטר מסייעו. וע״ז [ועל זאת] גדל צעדו של הרב מאד, שלא ידע היאך יברר האמת לאמתו. ויאמר להם: "תלכו עכשיו ואחר שלשה ימים תשובו אלי, וירחם ה׳." וילכו כ״א [כל אחד] לביתו, והרב ישב בתענית ותפילה להקב״ה שיגלה לו הנסתרות לדון את הדין לאמתו ואותו לילה לן בתעניתו:

בלילה ההוא בא אלי׳ [אליהו] הנביא אל הרב הקדוש המהרי״ט [מורנו הרב רבי יוסף מטראני] בחלומו ויאמר לו: "ה׳ אלקיך עמך, וה׳ שמע תפלתך וכוונתך הטובה להוציא הדין הזה לאורה, ולכן באתי אליך לגלות לך הדבר. תדע שדברי שניהם צדקו יחדיו. אמנם יען החבר האחד שהלך לדרכו לעה״ק [לעיר הקודש] פתהו היצה״ר [היצר הרע] ויוכל לו, והעלים סך עשרים אלף זהו׳ [זהובים] מחבירו. והקב״ה שידע גודל אמונתם, שהיו מהנהגים זה עם זה כל ימי היותם ולא נמצא בידם גזל ועולה, וזאת הפעם היתה פעם ראשונה, והקב״ה מוחל על פשע ומעביר ראשון, לזה שלחני ד׳ בדמות חבירו בהמצאה זו להוציא מידו הסך שהעלים מחבירו ולא יענש בעבורו. ועתה אתה תעשה בחכמה, ותקרא לזה האיש בסוד נסתר וכמוס ותגלה לו הדבר שמה׳ היתה זאת לאהבה אותו ולהוציא מידו הגזילה ולבל יוסיף עוד להתפתות מיצרו הרע ויעשה וידוי ותשובה ואח״כ [ואחר כך] תקרא לחבירו הנאמן שימחול לחבירו מחילה גמורה, ותעשה שלום ביניהם ויחזרו לשותפותם כמנהגם בנאמנותם ולא יוסיפו עוד להעלים אחד מחבירו אפי׳ כחוט השערה. והסך כ' אלף זהובים הנז׳ [הנזכרים] ימצאו במקום פ׳ [פלוני] בהפאבריקא בדמותם בצלמם. ובזכות האמונה ה' יהי׳ עזרם ומגינם." ויקץ הרב משנתו שמח ויתן הודאות להקב״ה על נוראותיו. ויהי בבקר תיכף אחר תפלת שחרית, שלח שליח לקרא להחבר האחד שהלך לדרכו שגזל, וגילה לו בסוד כל הענין, ולא מצא פ"פ [פתחון פה] להשיב, ונהפכו פניו כשולי קדירה. והודה לדבריו שאמת הדבר יצרי׳ אנסיה וחטא. ואח״כ [ואחר כך] שלח וקרא לחבירו וגילה לו הדבר בסוד. ושאל האחד מחילה מה׳ ושב בתשובה שלימה וגם שאל מחבירו שימחול לו בלב שלם וגם מהרב שנצטער בעבורו ועשה שלום ביניהם. וחזרו ונשתתפו והיו לאחדים באמונה גדולה יותר מבתחילה. וה׳ הי׳ בעוזרם ועשו והצליחו הם ובניהם ברבות הטובה עד זקנה ושיבה. ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן.

למדנו מזה המעשה פלא כמה גודל האמונה שבהיותם עניים ללחם נודדים, נתעשרו ונעשו שרים ונגידים ונתקיים בהם מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון. ולהיפך כמה עונש הגזילה שלולי שה׳ העביר חטאתו בהיותה ראשונה בזכות האמונה שהי׳ לו בתחילה, הי׳ כל עשרו אבד וכלה. ולמדנו כמה צריך הדיין לחקור ולדרוש להוציא הדין לאמיתו ולהיות מתון בדין ולא למהר לחייב את החייב

לפי סברתו אפי׳ [אפילו] שהדבר מבורר לפי דעתו, כמו זה ששטרו מקויים בידו שלפעמים יבא דין מרומה וכיוצא, כמו זה המעשה שדברי שניהם היו אמת, והיה צריך הרב עזר אלקי לגלות האמת, כאשר ראינו במעשה הנזכר שע״י [שעל ידי] תעניתו ותפלתו של הרב שה׳ יורנו דרכו, ה׳ שמע תפלתו ויגלה אליו אליהו הנביא ז״ל וגילה לו את הכל, ונתקיים בו והיה ד׳ עם השופט. כן ה׳ יעזרינו לכוף את יצרינו וישמע תפילתינו לבל נכשל בשום מכשול ועון כל ימי חיינו ולבל יצא תקלה מתחת ידינו וימהר לגאלנו ביב״ק [במהרה יבנה בית מקדש] כיר״א [כן יהי רצון, אמן]:

ודד בה מודדין אותו. ד' יזכנו לכוף את יצרנו לעבודתו אכי״ר:

למקור הסרוק