שבחי הבעש"ט, דוב בער מליניץ, קאפוסט תקע"ה (שלהי 1814).

78

ו, א-ב; דק"א יט ט, ג-ד; כי"ל ג, א

שמעתי מחמי ז"ל [1] שהי' [שהיה] לבעש"ט סוס אחד ונגנב ממנו [2]. והי' [והיה] ר' גרשון מוכיח אותו [3] ונזרקה דיבר [4] מפיו פתאום הסוס יחזירו לו. ושחק עליו ר' גרשון הנ"ל [הנזכר לעיל] [5] ובכל פעם שבא לעיר הי' [היה] מתגרה בו ואמר לו ישראל החזירו לך הסוס ולא הי' [היה] הסוס ערך שנה אחת [6] לסוף בא נכרי [7] אחד רוכב על סוס הנ"ל [הנזכר לעיל] והכה בחלון שיוצאו [8] לו אש ללולקי [9] והכיר [10] סוס שלו ואמר הלא הסוס שלי הוא [11] ותיכף ירד מן הסוס והחזיר לו הסוס:

[1] שמעתי מחמי ז"ל: כי״ל ׳שמעתי מחמי׳.

[2] ונגנב ממנו: דק"א תוס׳ ׳פון דעם דארף וויא ער האט גווינט= מכפר מגוריו׳. אף סיפור זה הוא מן התקופה שלפני ההתגלות, שכן לאחר ההתגלות לא גר עוד בכפר.

[3] והיה ר' גרשון מוכיח אותו: דק"א תוס׳ ׳איבר דייני שלעכטי מעשים שטראפט דיך גאט= בגין מעשיך הרעים מעניש אותך אלהים'.

[4] דיבר: כי״ל 'דבר׳.

[5] ר׳ גרשון הנ׳׳ל: כי״ל ׳ר"ג ז"ל׳.

[6] ולא היה הסוס ערך שנה אחת: ד"נ ׳איז דז פערד ניט דא גיזועזן לערך צווי יאר= ולא היה הסוס שתי שנים לערך.

[7] נכרי: ד"נ ׳איין ערל= ערל'.

[8] שיוצאו: כי"ל ׳שיוציא׳.

[9] ללולקי: למקטרת.

[10] והכיר: כי״ל ׳ויצא והכיר׳.

[11] הלא הסוס שלי הוא: כי״ל ׳והלא זה הסוס שלי הוא׳.