שבחי הבעש"ט, דוב בער מליניץ, קאפוסט תקע"ה (שלהי 1814).

70-68

ה, ב; דק"א יז ז, א-ג; כי"ל ב, א

גם בא [1] מוכסין אחד שנתרועע [2] מזלו מאד [3] והבעש"ט ראה שמה"מ [שמלאך המוות] [4] רוקד אחריו ואמר לו דברים כבושים שישוב בתשובה. ומה לך לילך אחר קניני עה"ז [עולם הזה] מוטב לעשות [5] תשובה ולתקן דרכיו. וחשדו שהבעש"ט רוצ' [רוצה] מעות ורצה ליתן לו מעות ולא קיבל [6] ממנו וכשיצא אמר הבעש"ט [7] הוי שוטה שהיום או מחר ימות ודואג בשביל מזלו וגיסו הרב מוהר"ר [מורנו ורבנו הרב] גרשון גער [8] בו ואמר למה הוציא מפיו דברים לא טוב על בר ישראל. והשיב לו מה אעשה לכם שאתם סומים ולא ראיתם שמה"מ [שמלאך המוות] [9] הולך אחריו ונסע לביתו. [10] ובעת הזאת [11] היה גיסו של הבעש"ט [12] מ' יעקב אלמן מאשתו ונסע [13] לישא אשה דרך המוכסין הנ"ל [הנזכר לעיל] [15] כי דרך אחד להם וכשבאו למלון לן בכפר אחד סמוך לכפר המוכסין ועשה המוכסין הנ"ל [הנזכר לעיל] סעודה הגונה בשבילו והרב מ' יעקב [16] לא רצה לאכול בשר ונתנו [17] מאכל של חלב בסוף השולחן והתלוצץ [18] בו המוכסין ואח"כ [ואחר כך] הלכו לישון ובלילה נתעורר המוכסין בכאב ראש גדול [19] ובצעקה גדולה וביקש שיאמרו [20] עמו וידוי ולא היה שם שום אדם שיאמר עמו הוידוי ואמר עמו הרב רבי יעקב וידוי [21] וענה אחריו הוידוי בניגון ותמה ר' יעקב ע"ז [על זה] [22] ואח"כ [ואחר כך]הלכה אשתו ממנו כי אמרה אולי ישן הוא מעט ונוח לו ובזמן מועט השגיחה עליו והוא מת [23] וחזר ר' יעקב הנ"ל [הנזכר לעיל] לביתו להודיע כי באמת סומים אנחנו.

[1] גם בא: דק״א תוס׳: 'צום בעש״ט= אל הבעש״ט׳.

[2] שנתרועע מזלו: שהורע מזלו, שסר ממנו המזל. ד׳נ ׳וואש ער הט גיהאט זייער אשלעכט מזל= שהיה לו מזל רע מאוד.

[3] מאד: דק׳׳א תוס׳: ׳איז ער גקומן בעטן צום בע"ש אז ער זאל אים אוף הובין זין מזל אונ דר בע"ש האט אים דרויף ניט גענפרט= הוא בא לבקש את הבעש"ט שירים את מזלו, הבעש"ט לא ענה לו על כך'.

[4] שמה"מ [=שמלאך המוות].

[5] לעשות תשובה: דק"א תוס׳: 'אונ וואש דר מוכסין הט אים גיבעטן מכח פרנסה האט ער אלץ מיין אן גהובן בעטן אז ער זאל גאר אוועק ווארפן און זין האבן עניני עוה"זטראכטן מען זאל בעסיר תשובה טאן צו גאטדי וועלט איז גאר נישט מן דארף דעם עיקר טראכטן מכח יענר וועלט אונ האט זייער מרבה בדברים גווען נאך פיל מיין= וככל שהמוכסן ביקש ממנו מכח פרנסה, יותר הוא (הבע״ש) ביקש שיחדל מלחשוב מחשבות בענייני עולם הזה, מוטב לעשות תשובה לה', העולם הזה אינו ולא כלום, העיקר לחשוב מכח העולם הבא, והוא הרבה בדברים עוד יותר׳.

[6] ולא קיבל ממנו: כאן מתחיל חלק הסיפור שנותר בכי׳׳ל: ולא רצה לקבל.

[7] הבעש״ט: כי״ל 'הבעש"ט ז״ל׳.

[8] גער בו: כי׳׳ל ׳התקוטט עמו, למה הוצאת מפיך דבר'.

[9] שמה׳׳מ [=שמלאך המוות] הולך אחריו: דק׳׳א תוס׳: ׳איך זעה אבר אז עש איז אזו אז דר מלאך המות גייס אים נאך וואש ווענט זיך אז איך וועל ניט זאגן אודד יוא זאגן אז עש איז אזוא אזאך וואש איז נאך ניט גיטאן גיווארן גיהער מען זיך צו היטין טען זאל ניט ריידן מיט דעם מויל אבר ניט אזו אזאך וואש איז שון פר בייא= אבל אני רואה שזה כך, שמלאך המות הולך אחריו; מה ההבדל אם לא אומר או כן אומר, אם יש דבר כזה שעוד לא נעשה צריך להזהר לא לומר בפה, אבל לא דבר שכבר עבר׳. ד"נ ׳אז דר מלאך המות טאנצט נאך אים= שהמלאך המוות רוקד אחריו. וראה לעיל בראשית הסיפור.

[10] ונסע לביתו: הכוונה למוכסן.

[11] ובעת הזאת: כי׳׳ל 'וכעת היה׳. [י׳׳א]

[12] גיסו: כנראה אח אשתו. [י׳א]

[13] ונסע לישא אשה: כי״ל ׳ודיברו לו שידוך והוצרך לנסוע׳. משמע, הוא נסע בעסקי שידוך ולא כדי לשאת אשה.

[14] דרך המוכסין: ד"נ ׳איבר דעם דארף וואש דר אורנדאר איז דארטן גיזעסן= את הכפר שבו ישב המוכסן.

[15] ועשה המוכסין הנ׳׳ל: כי"ל ׳ועשה אותו המוכסין. [י׳א]

[16] והרב מ׳ יעקב: כי׳׳ל ׳מר"ה יעקב הנ"ל׳. [י"א]

[17] ונתנו: כי״ל תוס׳: ׳לו׳, כלומר לר׳ יעקב.

[18] והתלוצץ בו המוכסין: דק״א תוס׳: 'פר וואש ער עסט ניט קיין פלייש= על שאינו אוכל בשר׳.

[9ו] בכאב ראש גדול: כי"ל ׳בכאב גדול׳.

[20] וביקש שיאמרו עמו: כי״ל ׳וצוה שיאמרו לו׳.

[21] ולא היה שם שום אדם שיאמר עמו הווידוי ואמר עמו הרב רבי יעקב וידוי: כי"ל ׳ולא היה שם אדם שיאמר לו הווידוי, רק הרב יעקב הנ"ל ואמר לו הווידוי׳

[22] ותמה ר׳ יעקב על זה: על שביקש לומר וידוי.

[23] ובזמן מועט השגיחה עליו והוא מת: אם הלכה לפני כן, כיצד יכלה לראות שהוא מת? אין ספק שהנוסח משובש וניתן להסביר את הקורות על-ידי המהדורות האחרות וכן על-ידי כתב היד. כי׳ל ׳ואח"כ כסתה אותו אשתו שאמרה ואולי ישן הוא מעט ונוח לו ולערך זמן מועט השגיחה עליו והנה הוא מת׳. משמע, היא כלל לא עזבה אותו. דק״א ׳אונ דר נאך איז דר מוכסין אנשטעלט גווארן הט דש וייב גימיינט אז ער איז אנטשלאפן גווארן אונ איז אביסל אוף איין וויילי אועק גיגאנגן פון אים אונ אקלייני וויילי איז זי ווידר צום בעט גיקומן צו אים ווען זי זעהט איז ער שון גשטארבן= ואחר-כך נשתתק המוכסין, האשה חשבה שהוא ישן ויצאה ממנו לזמן-מה; לאחר זמן מועט היא שוב באה אליו וראתה שכבר מת׳; נמצא, שהיא יצאה וחזרה ואז השגיחה שמת. ד"נ ׳דר נאך איז זיין ווייב אוועק גיגאנגן פון איהם זיא האט גיזאקט תאמר וועט ער אביסל שלאפן וועט איהם קרינגר זיין און אין איין קלייני ווילי דא געהט זי צו איהם און ער וואר שוץ טויט= אחר-כך הלכה אשתו ממנו, היא אמרה אולי יישן קצת ויוקל לו; וכעבור זמן-מה ניגשה אליו, הוא היה כבר מת׳.

[24] וחזר ר' יעקב הנ׳׳ל וגו': דק״׳א 'אז ר׳ יעקב איז צוריק גיפארין פון דר חתונה אהיים האט ער מודיע גוועזן לר׳ גרשון אונ צו אנדרי לייט אז עש איז אלץ אמת וואש דר בעש״ט זאגט אז מיר זאנן אלץ בלינדע לייט= וכאשר חזר ר׳ יעקב מהחתונה לביתו הודיע לר׳ גרשון ולאנשים אחרים שהכל אמת מה שהבעש״ט אמר, כי סומים אנחנו׳.