שבחי הבעש"ט, דוב בער מליניץ, קאפוסט תקע"ה (שלהי 1814).

66

ה, א; דק"א טז ו, ג-ד

גם הי' [היה] מעש' [מעשה] [24] שהיו צריכין לגש' [לגשם] מאד והיו הנכרי' [הנוכרים] [25] מוציאי' [מוציאים] פסיליה' [פסיליהם] סביב הכפר כידוע נמוסם ולא ירד הגשם. פ"א [פעם אחת] אמר הבעש"ט [26] להמוכסן תשלח להסביבה [27] שיבאו לכאן למנין וגזר תענית והבעש"ט התפלל בעצמו לפני התיבה והאריכו בתפילה ושאל נכרי אחד למה התפללתם היום באריכות וגם היתה בכי' [בכיה] גדולה ביניכם והשיב לו האמת שהתפללו על הגשם ולצץ [28] הנכרי מאד באמרו [29] הם הלכו עם פסיליהם ולא הועילו ומה תועילו בתפילתכם וסיפר המוכסן דברי הנכרי להבעש"ט [30] ואמר לו לך אמור להנכרי שהיום יהיה גשם וכן היה.

[24] גם היה מעשה: דק"א תוס': ׳אין דעם דארף ווי דר בעש״ט איז גוועזן איין מלמד= בכפר שבו היה הבעש״ט מלמד'.

[25] והיו הנכרים וגו': ד״פ 'איז דר גלח מיט די צלמים ארום דעם דארף גיגאנגין= והגלח עם הצלמים הלך סביב הכפר׳. ד"נ ׳זענין די ערלים ארויש גיגאנגן מיט זייערע צלמים= יצאו הערלים עם הצלמים שלהם׳.

[26] אמר הבעש׳׳ט: דק״א ׳דר מלמד דר בע"ש= המלמד בעל שם'. וזהו סיפור יחיד שבו מכונה הבעש׳׳ט בכינוי ׳מלמד בעל-שם׳.

[27] להסביבה: ד"נ ׳צו דיא דערפער ארום= לכפרים שבסביבה׳.

[28] ולצץ: התלוצץ.

[29] באמרו וגו׳: דק"א 'אונ האט גיזאגט ואש פר איין נארין איר זענט איר הט דאך אליין גיזעהן ווי אונזרי גלחים זענן שון עטלכי טאג ארום גיגאנגן מיט אונזרי געטר אונ האבן גיבעטן אוף רעגין אונ עש גייט ניט קיין רעגן וואש האט איר זיך גיפארעט אום זונסט איז איין הוי אמינא אז איר זאלט פועל זיין ווען זיי האבן ניט גיפועלט= ואמר, איזה שוטים אתם, הרי בעצמכם ראיתם איך הגלחים שלנו סובבו כבר ימים אחדים עם הפסלים שלנו והתפללו לגשם ואין גשם, מה התרוצצתם לחינם, היש הוי אמינא שאתם תפעלו במקום שהם לא פעלו?'

[30] להבעש׳׳ט: דק׳׳א כמו בהערה 26 ׳צום מלמד דעם בע׳׳ש= להמלמד הבע״ש׳.