שבחי הבעש"ט, דוב בער מליניץ, קאפוסט תקע"ה (שלהי 1814).

65-64

ד, ד; דק"א יג, ה, ג-ד

פ"א [פעם אחת] [9] בא לעיר [10] והית' [והיתה] שם אשה אחת משוגעת [11] והיתה מגלה לכל או"א [אחד ואחד] תועבותיו וטובותיו. וכשבא לעיר הבעש"ט זלה"ה [זכרו לחיי העולם הבא] ביקש ר' גרשון הנ"ל [הנזכר לעיל] מהרב החסיד אב"ד [אב בית דין] דק"ק [דקהילת קודש] קוטב הרב החסיד המא"ה [המאור הגדול] מ' [מורנו] משה [14] שיוליכו הבעש"ט לאות' [לאותה] האשה אולי יקבל ממנה איזה מוסר [15] ויחזור למוטב [16] והלכו כולם וכשנכנס הרב דק"ק [דקהילת קודש] קוטב אמרה ב"ה [ברוך הבא] קדוש וטהור וכן לכאו"א [לכל אחד ואחד] כפי מעלתו והבעש"ט נכנס באחרונה [17] וכשראתה אותו ואמרה ב"ה [ברוך הבא] [18] ר' ישראל כי הי' [היה] עדיין רך בשנים אמרה לו אתה סבור שאני מפחדת ממך לא כי אני ידעתי שהזהירו אותך מן השמי' [השמים] שלא לעסוק בשמות הקדושים עד שישתלמו לך ששה ושלשים שנה והוא הי' [היה] נחבא אל הכלים והאנשים הנ"ל [הנזכרים לעיל] שאלו אות' [אותה] מה את אומרת והיא כפלה בדבריה לפניהם עד שגער בה הבעש"ט ואמר לה ולא תשתוק הנ' [הנקבה] אני מושיב ע"ז [על זה] ב"ד [בית דין] א' [אחד] ויתירו לי ואותך אגרש מן האשה הזאת התחילה היא להתחנן אליו אני אשתוק והחסידים שבאו עמו [19] הפצירו אותו שיתירו לו ויגרשנו מן האשה והבעש"ט ביקש מהם שלא להתירו כי מסוכן הוא מאד והם לא הרפו ממנו אז אמר הבעש"ט ראה מה שגרמת ע"כ [על כן] עצתי שתלך בטוב [20] מן האשה ואנחנו כלנו נלמד בעבורך ושאל אותו שמו ואמר לא אוכל לגלות לפני רבים ילכו מכאן האנשים ואגלה לך כי חרפה היא לבניו שיש בעיר הזאת וכשפנו משם האנשים גלה לו מי הוא וגם חמי ז"ל היה' [היה] מכירו ולא נעשה רוח אלא בשביל שלץ [21] מהחסידים דק"ק [דקהילת קודש] קוטב. ואותו הרוח הפריד א"ע [את עצמו] מן האשה הזאת בטוב:

[9] פעם אחת: כאן מתחיל סיפור ההתגלות מן הנוסח המאגי, כנזכר בהערה 2, ולפי סדר האירועים המהווים את סיפורי ההתגלות, הוא השני.

[10] לעיר: קוטוב, וראה להלן הערה 13.

[11] אשה אחת משוגעת: דק״א תוס׳: ׳וואש אין איר איז גוועזין איין רוח= ששכן בה רוח'.

[12] תועבותיו וטובותיו: לשון נופל על לשון (בהברה אשכנזית). מעשיו הרעים והטובים, וראה לעיל ׳הקדמת הכותב׳: ׳...משוגעים, והיו מגלים לאנשים חטאם׳.

[13] אב׳׳ד דק״ק קוטב: מכאן ש׳העיר׳ היא קוטוב. הוא הדין בסיפור סי׳ ו דלעיל.

[14] המא׳׳ה מ׳ משה [=המאור הגדול מורנו משה] על ר׳ משה מקוטוב ראה ח׳ געלערנטער, עונג חיים לשבת, מונקאטש תרס׳׳ד, הקדמה; א׳׳י השל, ר׳ נחמן מקוסוב חבירו של הבעש״ט בספר היובל לצבי וולפסון, החלק העברי, תשכ׳׳ד, עמ׳ קיד-קטז. על חבורת החסידים בקוטוב ראה י׳׳י ווייס, Y. Y Weiss, A Circle of Pneumatic in Pre-Hassidim J.J.S. 1957, עמ׳ 213-199, וכן מאמרי סיפורי ההתגלות (תשל״ט). בסוף ספר בוציגא דנהורא (תר"ם) מובאת איגרת הבעש׳׳ט אליו. ר משה מקוטוב נפטר י״ז שבט תצ׳׳ח. נמצא כי הסיפורים בשבחי הבעש׳׳ט בהם מופיע ר׳ משה אירעו לפגי מועד זה. על ר׳ משה מקוטוב ראה לעיל סי׳ ד הערה 6 וסי׳ ו הערה 41.

[15] איזה מוסר: דבר מוסר.

[16] ויחזור למוטב: דק׳׳א תוס׳: ׳חאטשי דר רב מקוטב האט דאך שון גקאנט דעם בעל שם ווי אובין איז גשטאנן האט ער גימוזט צוליב טאן לר׳ גרשון אונ איז גיגאנגן מיט דעם בע׳ש אונ אלי זענן מיט אים גיגאגנגן= אם בי הרב מקוטוב כבר הכיר את הבעל שם ככתוב למעלה (הכוונה לס' ו), היה מוכרח להיענות לר׳ גרשון והלך עם הבעש"־ט וכולם הלכו עמו.

[17] והבעש׳׳ט נכנס באחרונה: דק׳׳א תוס׳: ׳ער איז איונגר מאן גווען= הוא היה רך בימים׳. משמע, היה הצעיר בין הבאים, לכן נכנס אחרון.

[18] ב״ה ן=ברוך הבא).

[19] והחסידים שבאו עמו: מכאן הוכחה, שהיו בקוטוב חסידים עוד לפני יסודה של החסידות הבעש״טית. וראה להלן ׳מהחסידים דק״ק קוטב׳.

[20] בטוב: כלומר, מבלי להזיק למישהו. דק־"א תוס׳ בסיום הסיפור: ׳נאך דעם איז דר בעש"ט אביסיל חשוב גיווארין אבר מען האט אליין ניט גווישט וואש דאס איז אונ וואש דש בטייט אבר פר איין פראסטק ועם הארץ האבין אים אלי גיהאלטין= אחר כך נחשב הבעש׳׳ט במקצת, אך בעצמם לא ידעו את משמעות הדבר, אבל כולם החזיקו אותו כפראסטק ועם הארץ׳.

[21] שלץ: שהתלוצץ.