שבחי הבעש"ט, דוב בער מליניץ, קאפוסט תקע"ה (שלהי 1814).

61-60

ד, ג-ד; דק"א יט י, א

ושמעתי כמה פעמים מהרב הנ"ל [10] זללה"ה [זכרו לברכה לחיי העולם הבא] שאמר לחמי בדרך מוסר בסעודה שלישית זכור מה שאמר הבעש"ט אליך. פעם א' [אחת] הלכתי לג"ע [לגן עדן] והלכו עמי עם רב מישראל ומה שנתקרבתי יותר לג"ע [לגן עדן] נתמעטו האנשים [12] עד שבאתי לעץ החיים [13] נשארו עמי מעט מזעיר וגם אותך סענדירל [14] ראיתי בתוכם ונשארת הינטר שטעליק [15] וגם לא הי' [היה] לו על יד ימין צפרנים שלימים כי גדלו שנים אחד בראש האצבע ואחד בשרש האצבע ובין שני צפרנים הי' [היה] בשר מפריד וכשגדלו העליונים חתך אותם בכל עש"ק [ערב שבת קודש] עד שגמר הצפורן העליון והתחתון עלה בתוך כך לראש האצבע ונפרד משורשו והתחיל אחר לצמוח. ומאיזה דבר בא לו זה שפ"א [שפעם אחת] שלחו הבעש"ט להשביע משוגע אחד [16] ובלילה בתוך שנתו הפחידו הרוח וצייר במחשבתו שמות הקדושים על תמונת ידו על כל אצבע ואצבע כמו שראיתי תמונת יד בספרים [17] וסטר את הרוח על לחיו והכה על הכותל עד שיצא דם מתחת כל צפרניו ונפלו כל הצפרנים ומהיו' [ומהיום] והלאה גדלו הצפרנים בעניין הזה כנ"ל [כנזכר לעיל] ותיכף בא הבעש"ט ואמר לי התפחדת לא תחוש ולא תפחד:

[10] מהרב הנ״ל: מר׳ יעקב יוסף.

[11] לג׳׳ע [=לגן־עדן].

[12] נתמעטו האנשים: סיפור זה נוסח גם ישירות על-ידי ר׳ יעקב יוסף ונדפס בספרו בן פורת יוסף דף יג, א: ׳ושמעתי ממורי שהראו לו כשהוליכו אותו תחת עץ הדעת טו״ר (טוב ורע) היו עמו אנשים הרבה מישראל ואח״כ שהעבירו אותו תחת עץ החיים היו מועטין, ואח״כ שהכניסו אותו בג׳׳ע (בגן-עדן) הפנימי נתמעט עוד עד שנשארו מעט מזעיר ודפח״ח׳. וראה כתר שט טוב ד׳ ה: כי ביה ה׳ צור עולמים.

[13] לעץ החיים: דק׳׳א ׳צום אורט וואש היישט עץ החיים= למקום שנקרא עץ החיים׳.

[14] סענדירל: הקטנה בלשון חיבה, מן השם סענדר (אלכסנדר).

[13] הינטר שטעליק: מאחור, ר״ל מפגר אחריהם.

[14] שפעם אחת שלחו הבעש״ט להשביע משוגע אחד: דק״א ׳עש איז גווען אמאל איין משוגע הט דר בע״ש מוסר גווען אשר לר׳ סענדר אונ הט אים גשיקט ער זאל משביע זיין דעם משוגע אז דר בעל דבר זאל ארויש גיין פון אים הט ער אזו גטאן איז בעל דבר ארוש פון דעם משוגע= פעם אחת היה משוגע והבע׳׳ש מסר שם לר' סענדר ושלח אותו להשביע את המשוגע שהבעל-דבר יצא ממנו; הוא עשה כך והבעל-דבר יצא מן המשוגע׳. אגב, מכאן נובע שהבעש׳׳ט היה מטיל על סופרו שליחויות מאגיות.

[17] וצייר במחשבתו שמות הקדושים על תמונת ידו על כל אצבע ואצבע כמו שראיתי תמונת יד בספרים: ר׳ אלכסנדר שוחט, שכיהן אז כסופר אצל הבעש״ט נשלח להשביע משוגע, וכאשר ה׳רוח׳ הפחידו בלילה צייר הוא במחשבתו את השמות הקדושים על כפות ידיו כפי שראה בספרים. ציור כפות הידיים הפרושות בברכת כהנים מצוייר בהקדמת ס׳ שפע טל לר׳ שבתאי (שעפטל) הורוויץ (הענא שע׳׳ב). שמות הקודש הרשומים שם באצבעות ובפרקים מסמלים את צמרות השפע שבץ הספירות האלהיות. ציורים אלה שימשו קמיעות. ראה בעמוד הבא צילום מתוך ׳זבח פסח' לר׳ יעקב פסח מ״מ בבית המדרש הגדול (בזאלקבה/זאלקווי) תפ״ב; ובדברי ההסבר כתוב: ׳הציור של שני ידיים שיכתוב בקמיע והשמות שיכתוב בכל אצבע, וע׳׳ג כל אצבע ובאמצע הכף ומלמטה ומהצדדים ומה שיכתוב בריבוע שסביב כל יד והנקודות של כל השמות הוא כפי תנועות אותיות ופסוקים, וציור הב׳ ידים יעמיד יחדיו ויראה לאמן ידיו שיהיו שוות בקומה משום זה אלי וגו״.