שבחי הבעש"ט, דוב בער מליניץ, קאפוסט תקע"ה (שלהי 1814).

59

ואותן הכתבים [47] סגר הבעש"ט באבן אחד בהר כי השביע את האבן ונפתח האבן והניח בתוכו הכתבים הנ"ל [הנזכרים לעיל] ושוב נסגר והושיב שם שומר אחד ואמר הרב דקהלתינו [48] ששמע מן המוכיח דק"ק [דקהילת קודש] פולנאי [49] שאמר לעת זקנתו יש לי כח ליקח הכתבים [50] משם כי ידעתי מקומו אבל מפני שהבעש"ט סגר אותם איני רוצה ליקח אותם ואמר שאלו הכתבים נגלו פעם חמישי [51] להבעש"ט ואמר שהיו הכתבים ביד אאע"ה [אברהם אבינו עליו השלום] [52] וביד יהושע בן נון והשאר לא ידעתי. [53]

[47] ואותן הכתבים: הכוונה לכתבים שהיו בידי ר׳ אדם בעל-שם ושהועברו על-ירי בנו לידי הבעש"ט. דק"א תוס׳ ׳אונ כל הפעולות והמופתים וואש דר בע״ש הט גיטאן איז אלץ גווען פון די כתבים וואש זיינן צו אים גיקומן פון הבעלש״ט ר׳ אדם= וכל הפעולות והמופתים שעשה הבע״ש, הכל היה מן הכתבים שבאו אליו מן הבעלש׳׳ט ר׳ אדם׳. משפט זה חסר בד"ק, ממילא לא נרשמה העובדה כי פעולות הבעש״ט והמופתים שביצע היו מכוח כתבים אלו, וכן מושמט שם ר׳ אדם בעל-שם. שינויים אלה תואמים את מגמת המדפיס שאותו קיבל מן האדמו״ר, שלא להדגיש את אופיין המאגי של פעולות הבעש״ט. פסקא זאת במהדורת קארעץ-אוסטרהא לא באה בסיום הסיפור על ׳מעשה באורח׳ (כמו במהדורת קאפוסט), אלא בפרק יט, ראה נספח מס׳ 7. ראה לעניץ זה מאמרי ׳על רבו של הבעש׳ט ועל הכתבים שמהם למד הבעש׳׳ט' בתוך תרביץ מח (תשל"ט), עמ׳ 158-146.

[48] הרב דקהלתינו: הרב מליניץ.

[49] המוכיח דק׳׳ק פולגאי: ר׳ אריה ליב, היה חסיד מכוח עצמו עוד לפני הצטרפותו לבעש׳׳ט. נמנה עם חסידי קוטוב. מדברי תורתו נדפסו בס׳ קול אריה, קארעץ תקנ"ח. היה מגיד-מוכיח, אך לא כיהן ברבנות. נפטר בא׳ טבת תק״ל.

[50] משם: דק״א ׳פון דעם שטיין= מן האבן׳.

[51] שאלו הכתבים נגלו פעם חמישי: דק׳א ׳אש די כתבים זענן נתגלה גווארן אופ דר וועלט פינף מאל= שהכתבים נתגלו בעולם חמש פעמים׳.

[52] אאע׳׳ה [=אברהם אבינו עליו השלום).

[53] והשאר לא ידעתי: דק׳׳א ׳אונ דר פונפטר ווייש איך ניט= והחמישי איני יודע׳. יש לשאול: כלום לא ידע מוסר הידיעה שהוא המוכיח מפולנאה, או שמא נשתכח מן המעתיק, שהכתבים הגיעו לידי ר׳ אדם בעל-שם? אך שמו של ר׳ אדם כבעל הכתבים כן הוזכר במהדורת יידיש, פרק יט, ראה לעיל הערה 47. בדין עוד לציין, כי פסקא זו הפותחת במלים ׳ואותם הכתבים׳ והמסיימת, כאילו את הסיפורים על אדם בעל-שם, ממוקמת בד"ק מחוץ למסגרת הסיפורים ששמע המדפיס בשם ׳האדמו״ר׳ ואין היא חלק מהם, ולפחות הסיפא שלה מקורה ב׳הרב דקהילתנו׳, והכוונה לר׳ גדליה מליניץ, ששמעה מפי המוכיח מפולנאה. ואילו במהדורת יידיש דק״א הובאה הפסקא לא בסיום הסיפור ׳מעשה באורח׳ במו בד"ק, אלא בפרק יט. וראה לעניין זה לעיל במבוא.