שבחי הבעש"ט, דוב בער מליניץ, קאפוסט תקע"ה (שלהי 1814).

59-56

ד, א-ג

וכשבא העת סמוך להתגלותו [21] שא' [שאחד] מתלמידי הרב מוהר"ג [מורנו ורבנו הרב ר' גרשון] [22] נסע להרב מוהר"ג [מורנו ורבנו הרב ר' גרשון] והי' [והיה] ביום ג' אצל הבעש"ט וקיבלו אותו בכבוד גדול ואחר האכילה אמר ישראל תכין לי הסוסים שאסע מיד. וכן עשה קשר הסוסים בעגלה. אח"ז [אחרי זה] אמ' [אמר] הבעש"ט מה הי' [היה] אם הי' [היה] מעלתו [23] שבת בכאן. ויהי לצחוק בעיניו. וכשנסע משם דרך חצי פרסה נשבר אצלו אופן א' [אחד] וחזר לשם ונטל האופן ונסע לדרכו ובפעם שני נשבר לו דבר אחר. עד שנתעכב בזה גם יום ד' ויום ה' וגם ביום ו' נזדמנו לו סבות רבות עד שהוכרח לשבות שם בכפר. והיה מצטער מאד על זה כי מה יעשה בכאן עם הכפרי [24] ובתוך כך ראה והנה אשת הבעש"ט עושה י"ב חלות ויתפלא מאוד ויאמר לאשתו למה לך י"ב חלות, [25]. ותשיב לו אם בעלי ע"ה [עם הארץ] [26] מה בכך אדם כשר הוא וכאש' [וכאשר] ראיתי אחי עוש' [עושה] קידוש על י"ב חלות, [27] אני עושה לבעלי ג"כ [גם כן]. וישאל אותה אם יש אצלם מרחץ ותאמ' [ותאמר] יש וגם בית הטביל' [הטבילה] ויאמר למה לכם בית הטביל' [הטבילה] ותאמר בעלי הוא אדם כשר והולך בכל יום למקו' [למקוה] [28] עכ"ז [עם כל זאת] האורח היה מצטע' [מצטער] מאד על עכובו שם והנה הגיע העת להתפלל מנחה ויאמ' [ויאמר] איה בעלך ותאמר הנה הוא בשדה עם הצאן והבקר. והתפלל הוא לבדו מנחה וקבלת שבת ומעריב ועדיין לא בא הבעש"ט. כי הוא התפלל בבית התבודדותו. ויהי כאשר [29] בא לבית שינה טעמו ולבושו ודבורו ויאמר שבתא טבא. ויאמר לאורח, ראה אני אמרתי שתשבות בכאן וכך היה. ועמד הבעש"ט אל הכותל להראות א"ע [את עצמו] שהו' [שהוא] מתפלל. [30] אח"ז [אחרי זה] אמר הבעש"ט בלבו אם יעשה קידוש בעצמו כדרכו בדביקות נפלא יראה ויבין האמת, לכן כיבד את האורח שיעשה קידוש. וישבו אל השולחן לאכול כדרך הכפרי אשתו ישבה אצלו ואכלו את סעודת הליל [הלילה] בשמחה וטוב לב. אבל האורח אינו יכול להסיר צערו מלבו ויאמר הבעש"ט אליו רבי אמור לנו ד"ת [דבר תורה] ואז היה פרשת שמות וסיפר לו כל המעשה מגלות מצרי [מצרים] ביד פרע' [פרעה] כפשוטו והציעו להאורח את המטה אצל השולחן. והו' [והוא] שכב עם אשתו. ויהי בחצי הלילה ויקץ האורח וירא והנה אש גדול בוער על התנור [31] וירץ אל התנור כי היה סבור שבערו העצים שעל התנור וירא והנה אור גדול ונדחף לאחוריו [32] ויתעלף והעירו אותו. ויאמר הבעש"ט לא היה לך להסתכל במה שלא הורשית ויהי לפלא בעיניו: ויהי בבקר וילך לבית התבודדותו להתפלל שם כדרכו ובבואו לביתו בא שמח וטוב לב בנשיאת ראש והלך בביתו אנה ואנה וזמר אסדר לסעודתא [33] ועשה קידושא רבא [34] כדרכו בדביקות נפלא. [35] ובתוך הסעודה ביקש את האורח שיאמר ד"ת [דבר תורה]. ולא היה יודע מה שיאמר לפניו כי הוא כמעט כמבולבל. ואמר לפניו מאמר עם פשט. והשיב לו הבעש"ט אני שמעתי פירוש אחר ע"ד [על דבר] המאמר. ואחר הסעודה הלך לבית התבודדותו ואחר המנחה בא בהתגלות ואמר [36] ד"ת [דבר תורה] רזין דאורייתא [37] אשר לא שמעתן אזן מעולם. והתפללו מעריב ועשה הבדלה כדרכו. אח"ז [אחרי זה] גזר עליו שיסע להרב מהור"ג [מורנו ורבנו הרב ר' גרשון] ולא יגלה [38] זאת. כי אם שילך לכת החסידים הגדולים [39] אשר היו בעיר [40] וגם להרב דקהילה [41] ויאמר בזה"ל [בזו הלשון] הנה יש אור גדול בסביבות קהילתכם מהראוי שתלכו אחריו להביאו העיר. וכששמעו הדברים האלה כל החסידים וגם הרב נגמר בדעת כולם [42] כי הבעש"ט הוא זה האיש. ונזכרו על כל הפליאות שהי' [שהיו] להם עליו שעתה הכל טוב וישר [43] והלכו כולם לכפר שלו לבקש אותו שיבא העירה. והבעש"ט ראה מקודם ונסע לעיר והם יצאו לקראתו וכשפגעו זה בזה ירדו כולם למקום א' [אחד] ועשו ביער כסא מענפי אילנות [44] והושיבוהו עליהם וקיבלו אותו [45] לרב עליהם. והבעש"ט אמר לפניהם ד"ת [דבר תורה]: ע"כ [עד כאן] שמעתי בשם אדמו"ר [אדוננו מורנו ורבנו] נבג"מ [נשמתו בגנזי מרומים] [46] סדר ההשתשלות. והמעשים והנפלאות שאירעו בינתיים אכתוב ככתוב בכתבים שהגיעו לידי:

[21] וכשבא העת סמוך להתגלותו: לפנינו סיפור נוסף על התגלות הבעש"ט, השני לפי הסדר שנקבע בד׳׳ק. אך לפי הכרונולוגיה הנכונה של האירועים קודם לו הסיפור שבסי' טו, וראה שם. וראה מאמרי 'סיפורי ההתגלות', תשל״ט, עמ׳ 173-168.

[22] אחד מתלמידי הרב מוה׳׳ר גרשון: האיש לא פורש בשמו ולא נוכל לדעת למי הכוונה.

[23] שבת: שובת. ד׳׳נ ׳איך וואלט זייער גערין גיזעהין אז מעלתו ואלט דא גיהאלטין שבת= הייתי רואה בעין טובה אם מעלתו ישתהה כאן בשבת'.

[24] כי מה יעשה בכאן עם הכפרי׳: דק׳׳א ׳ער האט זיך גטראכט וואש האלט איך דא שבת ביי אזוא אגראבן ראנדר אפראסטק איין דאפרס מאן= הוא חשב לעצמו, מה אעשה כאן בשבת אצל ראנדר (גס) פראסטק (כפרי)׳. ד״נ ׳מיט דעם דארף פויאר= עם האיכר הכפרי׳.

[25] י׳׳ב חלות: מנהג המקובלים לזכר י"ב החלות שבלחם הפנים. ראה אורח חיים באר-היטב רעד, ב, וראה זוהר לפר׳ פנחס, רמה. ובזמר האר׳׳י לסעודת-שבת: יגלה לן טעמיה בתריסר נהמיה= יגלה לנו טעמו שבשתים-עשרה החלות.

[26] ע״ה [=עם הארץ).

[27] אחי עושה קידוש על י״ב חלות: משמע, ר גרשון מקוטוב נהג מנהג מקובלים (ראה להלן כג הערה 8).

[28] והולך בכל יום למקוה: הבעש׳׳ט היה מרבה בטבילות ונמסר, כי חיבר כוונות הטבילה באופן אחר מן הכוונות שבכתבי האר׳י. נדפסו בסידורו של ר' שניאור זלמן מלאדי עם פירוש ארוך, וכן בסו"ס קדושת לוי על מסכת אבות ובסידור ר שבתי עמ׳ מה. ועוד ראה ליקוטים יקרים לעמבערג תקנ"ב טו, ב: ׳אמרו על ריב״ש ע״ש שזכה לכל הארה והמדריגות שהיו לו הכל מחמת המקוואות שהיו תמיד בטבילות ומקוואות יותר בתמידות טוב יותר מהתענית׳. וראה להלן סי׳ קע.

[29] ויהי כאשר בא וגו׳: דק׳׳א ׳רד נאך איז עד גיקומן אין גראבי קליידר אונ האט זיך גימערט איין גראב קול אונ זאגט גיט שבת מיט אגראב קול ווי אפראסטק= אחרי זה הוא בא בבגדים גסים, עשה לעצמו קול עבה ואמר שבתא טבא בקול עבה כמו פראסטק׳.

[30] ועמד הבעש׳׳ט אל הכותל וגו׳: דק׳׳א ׳האט דר ב׳׳ש כלאמרשט אויש גידאוונט אין די גיך ווי אדארפס מאן= הב׳׳ש כאילו גם התפלל במהירות כמו כפרי׳.

[31] והנה אש גדול בוער על התנור: ברור שהוא לא ראה אש. יותר מדוייק דק׳א ׳אז אויף דעם אויבן איז ליכטיג= שהתנור מואר׳. ד־נ ׳...אויף רעם קוימן= על הארובה׳.

[32] ונדחף לאחוריו: דק"א ׳הט ער אשפרינג גיטאן= נתן קפיצה׳; ד"נ ׳איז ער הינטר זיך גיפאלן= נפל אחורנית׳.

[33] אסדר לסעודתא: הזמר של האר׳׳י לסעודה השנייה בשבת. נזכר לעיל הערה 25.

[34] ועשה קידושא רבא כדרכו: דק׳׳א תוס' ׳תמיד'. והכוונה לקידוש לפני הסעודה השנייה בשבת.

[35] בדביקות נפלא: דק׳׳א: 'מיט גרויש פרימקייט= באדיקות גדולה׳.

[36] ואמר דברי תורה: דק׳׳א תוס׳ ׳בייא שלש סעודות'.

[37] רזין דאורייתא: סודות התורה.

[38] שיסע להרב מוהר״ג ולא יגלה: יש לתת את הדעת לכך, שהבעש״ט ביקש להעלים את דבר ההתגלות מר׳ גרשון, שכן הלה התנגד לו ולעג לו כל הזמן.

[39] כי אם שילך לכת החסידים הגדולים: דק׳׳א ׳נאר צו דיא חסידים אוג צום רב זאלסטו גיין= כי אם תלך להחסידים ולהרב׳; ד״נ ׳צו די חסידים הגדולים׳; ד״פ ׳צו די כת חסידים= לכת החסידים׳. לדעת ב' דינור הכוונה לחכמי קלויז בראדי, שגדולים היו בנגלה ובנסתר ושנערצים היו על הקהל היהודי. התגלות הבעש״ט, כך הוא סבור, היתה בכך שחכמי קלויז בראדי המכונים פה ׳כת החסידים הגדולים אשר היו בעיר' הכירו בו וקיבלוהו כמנהיג וראש. ברם גרשם שלום מסכים לכך כי ׳העיר׳ בסיפור זה היא בראדי ו׳כת החסידים הגדולים׳ הם חכמי קלויז בראדי, אף שאין ספק כי עצם הסיפור בדוי וחסר כל בסיס היסטורי. אך לדעתנו הסיפור מהימן בקווים כלליים לפחות, אך לא מדובר בחכמי קלויז ברארי כי-אם בחבורת חסידים בקוטוב, וראה להלן. וראה מאמרי ׳סיפורי ההתגלות׳ בספר שבחי הבעש״ט, תשל׳׳ט, עמ' 173-171, שם גם הביבליוגראפיה המתאימה. על קלויז בראדי ראה עדותו של ר׳ יחזקאל לנדא בעל הס׳ נודע ביהודה: ׳וכאשר מאבי נפרדנו ומביתו לבראדי יצאנו, נתחברתי עם חברים יראי השם הטהורים, בנינו לנו מדרש מובדל מעדה ומופרש מששת ימי-המעשה שם טמון ומכוסה ועם בל זה לא באנו במחזה רק כל עסקנו בכל מאמצי-כחנו בים התלמוד ובפוסקים עם תלמידים מובהקים׳. ראה נודע ביהודה, הקדמת המחבר.

[40] בעיר: קוטוב, וראה להלן סי׳ ח הערה 10.

[41] וגם להרב דקהילה: לר׳ משה אב"ד קוטוב. הרי הבעש׳׳ט כבר נחשף לפני אב״ד קוטוב (במעשה בתפילין בחול-המוער), אבל אז ביקשו לשמור הדבר בסוד. ואילו עתה משהבעש״ט ׳מתגלה׳ לעין כל, הוא פונה בראש וראשונה אל ר׳ משה מקוטוב. כנראה שעל רקע זה צמחה מסורת מקומית, שהבעש״ט ׳נתגלה׳ על-ידי ר' משה מקוטוב וכי ׳הרה"ג ר׳ משה זצ״ל היה רבו של הבעש״ט וקשיש ממנו והודיע טבעו בעולם׳. ראה חיים גלערנטער, עונג חיים לשבת, מונקטש תרס׳׳ח, הקרמה.

[42] נגמר בדעת כולם: ד״נ ׳האבין זייא זיך משער גוועזן= שיערו׳.

[43] על כל הפליאות שהיה להם עליו שעתה הכל טוב וישר: דק׳׳א ׳וואש דר רבי ישראל הט גיטאן וואש הט זיך גידאכט ווי ניט קיין בר דעת אונ אנדרי זאכן וואש ער האט גיטאן איז אלס טוב וישר= שעשה רבי ישראל והיה נדמה כאילו אינו בר-דעת ודברים אחרים שעשה, הכל טוב וישר׳.

[44] כסא מענפי אילנות: דק״א ׳איין אורט פון האלץ צווישן די ביימר פון די צוויגן האבן זיא גימאכט וויא איין בימה= מקום מעץ בין העצים, מן הענפים עשו מעץ במה׳.

[45] לרב: דק׳א ׳פר איין רבי= לרבי׳.

[46] עד כאן שמעתי בשם אדמו׳׳ר נבג׳׳מ: ראה הקדמת המדפיס הערה 23. ד״פ ׳אזו הב איך גיהערט= כך שמעתי׳. כאן מסתיימים איפוא הסיפורים שהמדפיס סידר לפי מה ששמע בשם ׳האדמו"ר׳.