שבחי הבעש"ט, דוב בער מליניץ, קאפוסט תקע"ה (שלהי 1814).

56-54

ויהי אחרי כן שכר הרב מהור"ג [מורנו ורבנו הרב ר' גרשון] בשבילו איזה כפר [1] שיתפרנס שם ושם קנה שלימות רב: כי בנה לעצמו בית התבודדות [2] ביער ושם היה מתפלל ולומד כל הימים לרבות הלילות כל השבוע רק משבת לשבת בא לביתו ושם הי' [היה] לו ג"כ [גם כן] בגדי לבן לשבת. והי' [והיה] לו ג"כ [גם כן] בית המרחץ ובית הטבילה. [3] ואשתו היתה עסוקה בפרנסה וה' שלח לה ברכה והצלח' [והצלחה] במעשה ידי' [ידיה] והיו מכניסי' [מכניסים] אורחים להאכילם ולהשקותם בכבוד גדול. וכשב' [וכשבא] איזה אורח אזי היא שולחת אחריו והוא בא ומשמש לפניהם. ולא ידעו ממנו דבר והנה דרכו הי' [היה] כשבא לעיר [4] על ר"ה [ראש השנה] הי' [היה] בעיר כל החדש פעם א' [אחת] בחה"מ [בחול המועד] סוכות [6] וראה הרב מוהר"ג [מורנו ורבנו הרב ר' גרשון] שאינו מניח תפילין ודרכו הי' [היה] להתפלל בכותל מזרח דווק' [דווקא] [7] וישאלהו מדוע אינך מניח תפילין היום, [8] והשיב כי ראיתי בספרי טייץ [9] שכל מי שמניח תפילין בחה"מ [בחול המועד] חייב מיתה [10] ויקצוף הרב מאד על זה כי הוא מורה ובא מספרי אשכנז. ויוכל להיות מזה מי יודע מה שיהי' [שיהיה]. והלך עמו להרב דקהלה [12] שיאמר לו דברי מוסר כי הי' [היה] מוחזק בעיניהם לירא שמים אלא שאין בור ירא חטא. [13] והרב היה איש צדיק גדול מאד. ויהי כשבאו לבית הרב נשק ר"ג [ר' גרשון] את המזוזה והבעש"ט הניח ידו על המזוזה ולא נשקה. וירגז הרב מהור"ג [מורנו ורבנו הרב ר' גרשון] עליו גם על זה. וכשנכנסו לבית הרב הסיר הבעש"ט את המסוה [14] וראה הרב אור גדול וקם לפניו. ואז השיב המסוה על פניו וישב הרב וכן עשה כמה פעמים: ונתבהל הרב מאד כי לא ידע מה הוא שנדמה לו לאדם קדוש ופעמי' [ופעמים] שהוא אדם פחות. [15] וכשהקביל [16] מוהר"ג [מורנו ורבנו הרב ר' גרשון] לפניו עבור התפילין והמזוזה [17] לקח את הבעש"ט בסתר [18] ואמר לו הרב גוזרני עליך שתגלה לי האמת. [19] והוכרח לגלות לו אבל הבעש"ט חזר וגזר עליו שגם הוא לא יגלה מזה כלל ויהי בבואם לחוץ ויאמר הרב אל מוהר"ג [מורנו ורבנו הרב ר' גרשון] אני הוכחתי אותו בתוכח' [בתוכחה] לדעתי לא יעשה דבר חוץ לשיט' [לשיטה] [20] כי הו' [הוא] עושה לפי תומו. וילך הרב ויקח את המזוזה ויראו אותה שהיא פסולה.

[1] איזה כפר: ר״ל חכירה בכפר שהוא גופו נחכר מפריץ.

[2] בית התבודדות: דק׳׳א ׳אשטיבל= חדר קטן'. בתקופות מאוחרות יותר (ובעצם, עד היום הזה) מכונה בשם ׳שטיבל' המניין החסידי — המניין גופו, וכן חדר התפילה החסידי. ד"פ ׳איין עקסטרא צימר= חדר מיוחד׳.

[3] ושם היה א גם כן בגדי לבן לשבת. והיה לו גם כן בית המרחץ ובית הטבילה: כבר באותה תקופה נהג הבעש״ט מנהג מקובלים, אמנם בצנעא הרחק מעיני הבריות: לבש בגדים לבנים בשבת והיה מרבה בטבילות במקווה לכבוד שבת. וראה להלן הערות 25, 28.

[4] כשבא לעיר: הכוונה לקוטוב, ראה להלן סי׳ ח הערה 13 וסי' יב הערה 11.

[5] על ר״ה (=ראש השנה]: דק"א ׳אוף דעם חודש אלול איז ער גיזעסין איבר גאנץ ימים טובים= לחודש אלול, ישב במשך כל הימים-טובים'.

[6] בחול המועד סוכות: סיפור זה הוא ראשון לסיפורים המתארים את התגלות הבעש"ט, ראה מאמרי 'סיפורי ההתגלות', תשל״ט, עמ' 162-159.

[7] להתפלל בכותל מזרח דווקא: הוא מקום התפילה לרב ולנכבדי העדה. דק״א ׳חאטשי וועדליג ווי ער איז נאך ניט חשוב גוועון איבר דעם הט ער אים גיהאלטין פר איין משוגע. אונ ר׳ גרשון איז אוך גשטאנן אין מזרח וואנט הט ער גיזעהן ווי ער לייגט ניט קיין תפילין= אם-כי לפי שהוא (הבעש״ט) עוד לא היה חשוב מחמת זאת החזיק (ר׳ גרשון) אותו (את הבעש׳׳ט) למשוגע...׳ ומסתבר שגם ר׳ גרשון עמד בכותל המזרח ולכן ראה שגיסו אינו מניח תפילין.

[8] וישאלהו מדוע אינך מניח תפילין היום: הנחת תפילין בחול המועד נתונה למחלוקת הלכתית בין פוסקים ראשונים וכן בין פוסקים אחרונים. ראה שלחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סי׳ לא, ב, ועיין הגהת הרמ"א שם. על הוויכוח והתפלגות הדעות בנדון במרוצת הדורות ראה יעקב כץ, תפילין של חול המועד: חילוקי דעות ומחלוקות ציבוריות בהשפעת הקבלה, בתוך דברי הקונגרס העולמי השביעי למדעי היהדות, מחקרים בתלמוד הלבה ומדרש, ירושלים תשמ׳א, עמ' 219-191.

[9] בספרי טייץ: כלומר, בספרים בלשון המדוברת, ביידיש. דק"א ׳טייטש ספרים׳; ד"נ 'אין ספרי אשכנזים׳; ד"פ ׳ספרי דייטש׳.

[10] חייב מיתה: אולי הכוונה לזוהר חדש שיר השירים סד, ד: ׳המניח תפילין בחול המועד בר קטלא הוא'.

[11] ויוכל להיות מזה וגו׳: דק"א ׳ווער ויישט צו וואש דו וועשט קימן= מי יודע לאן תגיע'.

[12] להרב דקהלה: ר׳ משה מקוטוב, ראה להלן סי׳ ח הערה 14.

[13] אין בור ירא חטא: אבות ב, ב. דק״א תוס' 'בפרט ער פירט זיך ווי דר לייט אונ פסקענט זיך אליין= בפרט שהוא נוהג כאדם חשוב ופוסק לעצמו.

[14] הסיר הבעש״ט את המסוה: על-פי שמות לד, לד; דק"א ׳הס דר בעש׳׳ט פר אים גילאזט ווייזן אבישיל וואש ער איז= הבעש״ט הראה לו (להרב) קצת מה הוא׳.

[15] שהוא אדם פחות: דק׳׳א ׳אז ער איז איין פראסטאק׳; ד״פ ׳איש פשוט׳.

[16] וכשהקביל: כשקבל.

[17] עבור התפילין והמזוזה: דק״א תוס׳ 'אונ דר רב הט זיך משמיט גוועזן פון ר׳ גרשון אונ הט גאר כלל ניט גיעגטפרט= והרב השתמט מר׳ גרשון וכלל לא ענה׳.

[18] בסתר: ר׳׳ל ביחידות. ובאותו כיוון, דק׳׳א ׳אין איין חדר= לתוך החדר׳.

[19] שתגלה לי האמת: דק״א תוס׳ ׳דר בעש׳׳ט האט זייער מורא גיהאט פר אים ווארום ער אין גיווען אגרושר צדיק= הבעש״ט מאוד פחד מפניו כי הוא (הרב) היה צדיק גדול.

[20] לדעתי לא יעשה דבר חוץ לשיטה: לפי חגיגה יד, ב. דק׳׳א ׳נאר ווי איך האב מיט אים גשמוסט פר שטייא איך חאטשי ער איז אפראסטאק וועט ער פארט ניט ארוש גיין חוץ לשיטה לאז מען אים לאזין פירן וויא ער פירט זיך ער מיינט ניט קיין שלעכטס= רק כפי ששוחחתי עמו אני מבין שאם כי הוא פראסטאק, בכל זאת לא יצא חוץ לשיטה. יש לתת לו לנהוג כפי שהוא נוהג, הוא אינו מתכוץ לרעה׳. ד״פ ׳אונ וויא זי קומן אריין זגט הרב ר׳ גרשון איך זעה ער געהט חוץ לשיטה הב איך איהם גישטראפט אוף דיזין= וכאשר נכנסו אמר הרב ר׳ גרשון, אני רואה שהוא נוהג חוץ לשיטה, הוכחתי אותו על כך'. אם טעות דפוס אין כאן, הרי לפנינו נוסח שונה בהחלט מאשר בדפוסים אחרים. ד״נ ׳לפי דעתי טוטער קיין שום זאך ניט חוץ לשיטה= לדעתי אין הוא עושה שום דבר חוץ לשיטה׳.