שבחי הבעש"ט, דוב בער מליניץ, קאפוסט תקע"ה (שלהי 1814).

53-52

ג, ג-ד; דק"א ח ד, ב-ג; כי"ל לז, ב – לח, א

פ"א [פעם אחת] נכנס הרב [5] לעמקות גדולה והלך בהתבוננות זו ג' ימים וג' לילות ולא ידע כלום מזה [6] אח"ז [אחרח זה] הכיר שהוא במדבר גדול [7] רחוק מאד ממקומו, ויפלא מאוד בעיניו על שתעה למדבר כזה ובוודאי לא דבר ריק הוא ובתוך כך באה לפניו צפרדע גדולה עד מאד עד שכמעט לא הכיר איזה בריה היא ושאל אותה מי אתה ויאמר כי הוא ת"ח [תלמיד חכם] ונתגלגל בצפרדע זו (ויאמר הבעש"ט [8] ת"ח [תלמיד חכם] אתה ובזה הדבור העלה אותו הרבה) ויספר לו כי זה ת"ק שנים שנתגלגל בה, והגם שהרב האר"י זצוק"ל [זכר צדיק וקדוש לברכה] תיקן כל הנשמות [9] אך מגודל פשעיו הרחיקו אותו נדוד במקום שאין בני אדם מצויים בכדי שלא יתקנו אותה. ושאל לו מה הי' [היה] פשעו. ויאמר כי הוא פ"א [פעם אחת] זילזל בנט"י [בנטילת ידיים] [10] שלא נטל ידיו כהוגן, וקטרג עליו השטן והשיבו לו כי אין להאשימו על עבירה א' אחת כ"א [כי אם] עבירה גוררת עבירה [11] אם תוכל להכשילו בעבירה אחרת אזי גם זאת יחשבו לו. ואם יזכור על ה' וישוב ממנה אז יהי' [יהיה] נקי גם מזו. ונסהו בעביר' [בעבירה] אחרת ונכשל בה ולא עמד בנסיון וכן שנה ושילש עד שכמעט עבר על התורה כולה. והיה הפסק לדחות אותו שלא לקבל תשובתו והנה עכ"ז [עם כל זאת] אם הי' [היה] דוחק על שערי התשובה היו מקבלים אותו כידוע מאחר שיצא ב"ק [בת קול] [12] שובו בנים שובבים חוץ מאחר. [13] וזה הי' [היה] עונש על חטא לדחותו אבל אם ה' [היה] דוחק ושב היו מקבלים אותו כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה. [14] והשטן הסיתו ונעשה שכור גדול עד שלא הי' [היה] לו פנאי להתבונן ולשוב, ועבר על כל העבירות שבעולם: ומפני שגרם החטאים הי' [היה] החטא הראשון שזלזל בנט"י [בנטילת ידיים] לכן כשמת נתגלגל בצפרדע שהיא תמיד במים. ושיהיה במקום שאין ב"א [בני אדם] מצויים כי כאשר יעבור יהודי או שיברך איזה ברכה או יחשוב איזה מחשבה טובה בזה יכול להוציא יקר מזולל. [15] והבעש"ט עשה תיקון לנשמתו והעלה אותו עד שנשאר הצפרדע מת:) [16]

[5] הרב: הבעש׳׳ט. בכי״ל מנותק סיפור זה מן הסיפורים על תקופת הנעורים של הבעש׳ט והוא ממוקם מרף לז-לח; גם נוסחו שונה מנוסח הנדפס, וראה להלן נספח מס׳ 6. נוסח כי״ל פותח ׳שמעתי מהרב דקהלתינו'; משמעו, הוא הושמע מפיו של ר׳ גדליה מליניץ, בניגוד ל'יש אומרים׳ סתמי במהדורת קאפוסט (ד״ק).

[6] ולא ידע כלום מזה: דק״א 'את האט גאר ניט גיווישט וויא ער איז= וכלל לא ידע היכן הוא'.

[7] במדבר גדול: בעל כי"ל אינו יורע על הליכת הבעש׳׳ט ל׳מדבר הגדול׳ ונוסחו, שהיה הבעש׳׳ט יושב ב׳שן סלע'. ראה נספח מס' 6.

[8] ויאמר הבעש״ט: המשפט בסוגריים ואיני יודע הטעם.

[9] שהרב האר"י זצוק"ל תיקן כל הנשמות: ראה לעיל בהקדמת הכותב.

[10] פ״א זילזל בנט׳׳י [=פעם אחת זילזל בנטילת ידיים]: ראה סוטה ד, א: כל המזלזל בנטילת ידיים נעקר מן העולם. וראה תנא דבי אליהו רבה טו, זוהר ד רמה (פרשת פנחס).

[11] עבירה גוררת עבירה: ראה אבות ד, ב.

[12] ב״ק [=בת קול].

[13] שובו בנים שובבים חוץ מאחר: חגיגה טו על-פי הפסוק בירמיה ג, ד.

[14] אין לך דבר שעומד בפני התשובה: לפי ירושלמי פאה א, א.

[15] להוציא יקר מזולל: ירמיה טו, יט; כאן תוספת בכי׳׳ל: ׳ומעלה ניצוצית׳ (צ׳׳ל 'ניצוצות').

[16] עד שנשאר הצפרדע מת: סוף הפסקא בד״ק, אך בבי׳׳ל באה תוספת: 'וזה הי' פעם ראשון שבא לו אותו תיקן (=תיקון)׳. הכוונה, כמובן, לבעש׳׳ט: זוהי פעם ראשונה שהבעש־ט ביצע תיקון נשמה מעין זה. ומכאן, שהאירוע שייך לתקופת הראשית של הבעש״ט ומיקומו בתחילת הספר, כמו בד״ק שלפנינו, מוצדק. וראה הערה 5.