שבחי הבעש"ט, דוב בער מליניץ, קאפוסט תקע"ה (שלהי 1814).

52

ג, ב-ג; דק"א ז ד,ב

פ"א [פעם אחת] [1] באו הגזלנים אליו ואמרו אדונינו הנה אנחנו יודעים דרך קצרה לילך אל ארץ ישראל דרך מערות ומחילות אם רצונך לך נא אתנו ואנחנו נהי' [נהיה] מורים לפניו הדרך אשר ילך בה, ויואל ללכת אתם, והנה בהליכתם בדרך הי' [היה] גיא א' [אחד] עמוקה מלאה מים ורפש וטיט. ודרך הליכתם על דף [2] א' [אחד] המונח מעבר אל עבר והיו נשענים על יתד א' [אחת] שהיו נועצים באגם והלכו הם מתחילה וכשרצה הבעש"ט לילך עליו ראה שבכאן הוא להט החרב המתהפכת [3] וחזר לאחוריו כי הי' [היה] לו סכנה גדולה אם היה עובר במעבר זה. ויאמר הבעש"ט אל לבו בוודאי לא לחנם באתי לכאן. ובחזירתו פגע בצפרדע הנ"ל [הנזכרת לעיל]. [4] וי"א [ויש אומרים] כי:

[1] פ״א [=פעם אחת]: הסיפור מוקף בסוגריים ולא אדע הטעם. אפשר, משום שמפסיק בין שני הסיפורים על קורות הבעש״ט בעת שנכנס ל'עומק ההתבוננות' (או ל׳עמקות גדול').

[2] דף אחד: דק׳׳א ׳אברעט= קרש׳.

[3] להט החרב המתהפכת: ראה בראשית ג, כד; וראה זוהר ח, א; נג, ב: ׳הממונים לענוש', מלאכי חבלה שמתהפכים לצורות רבות וענוש העולם. הכוונה פה: מחסום מסוכן בפני המשך ההליכה לארץ-ישראל. בענין זה: 'יש להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים שכשאדם רוצה לדבק מחשבותיו בעולמות העליונים בבורא יתברך שמו אין מניחין אותו בקליפות ואף על פי שאינו יכול ידבק עצמו בכל כוחו פעמים הרבה, אזי ידבק עצמו בהבורא יתברך (צוואת הריב׳׳ש ז, א).

[4] ובחזירתו פגע בצפרדע הנ׳׳ל: משובש; עד כה לא דובר על צפרדע, אך נמצא להלן בהמשך הסיפור.