שבחי הבעש"ט, דוב בער מליניץ, קאפוסט תקע"ה (שלהי 1814).

52-51

ג, ב; דק"א ז ד, א-ב

והנה ההרים היו הרים גדולים עד מאד וביניהם גיא עמוקה ובלי מדרון כ"א [כי אם] ארץ גזירה היתה שוה. [38] פ"א [פעם אחת] נכנס בעומק ההתבוננות והי' [והיה] הולך על ההרים ומצד א' [אחד] על הר השני היו עומדים לסטים השוללים וכשראו אותו מרחוק שהוא הולך לסוף ההר בעומק המחשבה אמרו בוודאי יפול לגיא ויהי' [ויהיה] לו ריסוק איברים ח"ו. [חס וחלילה] וכשבא סמוך לגיא נתקרב ההר השני לפניו ונעשה מישור והלך מרחוק ונתחלקו שני ההרים כמקדם ובחזירתו כשבא סמוך לגיא נתקרב ההר הא' [האחד] לחבירו ונעשה מישור וכן היה כמה פעמים בהליכתו ובחזירתו, וראו כי הוא איש אלקי באשר ה' אתו, וישלימו עמו ויבואו לפניו ויספרו לו כל המאורע, ויאמרו הנה בעינינו ראינו כי איש אלקים אתה, לכן בקשתינו שתתפלל עבורינו שיצליח ה' דרכינו אשר אנחנו הולכים תמיד למסור את נפשותינו ויאמר להם הבעש"ט אם תשבעו לי שלא תפגעו ביהודי ולא תגזלו אותו אזי אעשה כדבריכם, וישבעו על הדבר הזה: ויהי מאז והלאה אם היה להם איזה ריב או טענה ביניהם ויבואו לפניו, והוא עשה פשרה ביניהם פ"א [פעם אחת] באו שני גזלנים לדון לפניו ולא הוטב הפסק בעיני א' [אחד] מהם. ויאמר בלבו הנה כאשר הבעש"ט ער א"א [אי אפשר] לו לעשות רע אבל כשהוא ישן אמלא את רצוני להרוג אותו וכן עשה כשישן הבעש"ט בא הגזלן אליו והרים את הקרדם לחתוך את ראשו. ומיד חטפו אותו ואינו יודע מי ומי והכו אותו מכות אכזריות חבורות ופצעים כמעט שנותר בו נשמת חיים וגם כח הדבור אין בו וייקץ הבעש"ט וירא את המוכה לפניו מלוכלך בדם וחבורות ופצעים וישאלהו מי אתה ומי עשה לך הדבר הזה ולא הי' [היה] בו כח להשיב לו דבר וילך הבעש"ט לדרכו ולמחרתו כששב מעט לאיתנו אז סיפר לו הגזלן כל המאורע:

[38] ארץ גזרה היה שוה [פסקא בלתי-ברורה. יתכן והכוונה למדרון עמוק כמו השעיר לעזאזל שהיה נשלח לארץ גזירה, היינו המדרון; היה שווה לארץ גזירה – ויקרא טז, כב. י״א].