שבחי הבעש"ט, דוב בער מליניץ, קאפוסט תקע"ה (שלהי 1814).

51-46

ב, ד – ג, א; דק"א ה ג, ג – ד, א

אח"ז [=אחרי זה] [1] לקח לו דרך אחרת [2] וילך משם לקהילה הסמוך [3] לק"ק בראד [4] ונעשה שם מלמד להועיל [5] וימצא חן בעיני כולם כי הי' [היה] למדן מופלג עד מאד והי' [והיה] חכם גדול עד שכל דברי הקהילה נחתכים ונגמרים על פיו וכאשר הי' [היה] ריב בין אנשים ויבואו אליו הי' [היה] מוציא לאור משפטם ושניהם הזכאי והחייב הי' [היה] לבם שלם עמו כי ברוב חכמתו הי' [היה] מדבר על לבם שיטיב בעיני כולם: והנה הרב מ' [מורנו] גרשון קוטעבר הי' [היה] ראש ב"ד [בית דין] בק"ק [בקהילת קודש] בראד [6] ואביו הרב מ' [מורנו] אברהם [7] הי' [היה] לו דין ודברים עם א' [אחד] מאנשי הקהילה שהי' [שהיה] הבעש"ט שם. ויבא הרב מוהר"א [מורנו ורבנו הרב ר' אברהם] לשם וידבר עם בעל דינו שיסע אתו עמו לק"ק [לקהילת קודש] בראד לגמור ביניהם ע"פ [על פי] ד"ת [דין תורה]. [8] ויאמר האיש הנה יש אתנו פה מלמד א' [אחד] מופלג בתורה והוא דיין צדק אשר בכל פעם שיבא דין לפניו אזי שני הצדדים לבם שלם עמו כי הוא מסביר הפסק היטב. נבוא נא לפניו ונסדר את טענותינו ואם לא יוטב בעיני מעלתו אז אסע עמו לק"ק [לקהילת קודש] בראד. וישמע לעצתו ויבואו לפניו. ומיד כשבא הרב מוהר"א [מורנו ורבנו הרב ר' אברהם] לפני הבעש"ט ראה ברה"ק [ברוח הקודש] [9] שבתו היא בת זוגו והנה אז הי' [היה] דרך הלומדים גדולים כשבא לפניהם אורח הגון אומר לפניו פשט ויאמר הבעש"ט לפניו על איזה רמב"ם פשט בחריפות גדולה [10] ועוד אמר לפניו כמה פשטים עד שנמשכה נפשו אחריו ותקשר נפשו בנפשו. ואחרי כן סידרו הבע"ד [הבעלי דינים] [11] טענותיהם לפניו והי' [והיה] ביניהם טענות וסכסוכים רבים וכמו שעה הוציא לאור משפטם משפט אמת לאמתו, ויפלא מאד בעיניו ויאהבהו מאד והנה בין כך נתוודע לו שהבעש"ט פנוי [12] וצריך לישא אשה ולהרב מוהר"א [מורנו ורבנו הרב ר' אברהם] הי' [היה] לו בת גרושה ויבוא אליו בסתר ויאמר להבעש"ט הנה שמעתי שמע"ל [שמעלתו] נצרך לאשה, אולי יכשר בעיני מעלתו לישא את בתי. וישב לו טוב הדבר, אבל בהיות שבקהילה זו רבים מהנגידים חפצים בי לכן נצטרך להסתיר הדבר לבל יודע לאיש כי לא אוכל להעיז פניהם, אחרי שהטיבו לי תמיד וינשאו אותי למעלה. ואם רצון מעלתו בזה אזי נכתוב קשור התנאים למז"ט [למזל טוב] [13] ביחידות. [14] וגם זאת אני כופל עמכם שתעשו שידוך עמי לא עם תורתי וחכמתי כי אין רצוני בשום אופן שתרבו בשבחי ורוב המעלות כ"א [כי אם] [15] שתכתבו סתם מ' [מורנו] ישראל במ' [בן מורנו] אליעזר ואחרי שנקשרה נפשו בנפשו הסכים לכל דבריו וכתבו במז"ט [במזל טוב] קשרי התנאים [16] בסתם ולא כתבו שם מקום [17] ולא נודע הדבר לשום אדם. ויהי בנסיעת הרב מוהר"א [מורנו ורבנו הרב ר' אברהם] לביתו חלה בדרך את חוליו אשר ימות בו [18] ונפטר לעולמו והודיעו הדבר לק"ק [לקהילת קודש] בראד לבנו הרב הגדול מ' [מורנו] גרשון קוטעבר ויבא אל אביו להספידו כד"ת [כדין תורה]. וקיבל כל הכתבים שמצא ת"י [תחת ידו] [19] ובתוך כך מצא התנאים איך ששידך את בתו שהיא אחותו של הרב מוהר"ג [מורנו ורבנו הרב ר' גרשון] עם איזה איש ששמו ישראל. ויהי לפלא בעיניו כי אביו הי' [היה] איש מפורסם והיאך יעשה שידוך עם נחות דרגא, [20] וגם זאת [21] עם פלוני אלמוני שלא נודע מקומו ומשפחתו ויספר הדבר לאחותו. ותאמר אחר אשר הוכשר בעיני אבינו אין להרה' [להרהר] אח"ז [אחרי זה] והבעש"ט המתין עד שיעבור המועד מן המלמדות. [22] ויבא אל הבעה"ב [הבעלי בתים] [23] ויאמר אני אלך ואשוב אל מקומי וידברו על לבו וירבו לו מוהר [24] ומתן שיהי' [שיהיה] אצליהם עוד. אבל הוא לא פנה אליהם כי לא זאת כוונתו ויתחפש וישנה את לבושו כאחד הריקים [25] בפעלציל קצר [26] וחגורה רחבה וישנה את טעמו [27] ולשונו וילך לק"ק [לקהילת קודש] בראד לבית הרב מוהר"ג [מורנו ורבנו הרב ר' גרשון] הנ"ל [הנזכר לעיל]. והנה שני ב"ד [בתי דין] יושבין לפניו [28] והוא עומד עליהם [29] לעיין תמיד בדינין אשר באים לפניהם. ויעמוד אצל הפתח. והי' [והיה] סבור הרב מוהר"ג [מורנו ורבנו הרב ר' גרשון] שהוא איש עני ויקח פרוטה ורצה ליתן לו, ויאמר דבר סתר לי עמכם. [30] וילך עמו לחדר א' [אחד] ויראה לו את התנאים ויאמר לו הבה את אשתי. [31] וכאשר ראה הרב הנ"ל [הנזכר לעיל] את האיש וכסותו ודבוריו נתבהל מאד ונשתומם על המראה מה זאת עשה אביו ז"ל. ויקרא לאחותו ויספר לה את כל המאורע ותשיב אמרי' [אמריה] לו אחרי שאבינו עשה זאת אין להרהר אחריו ובוודאי מה' יצא זאת. ואולי יפוק מיני' [מינה] זרעא מעליא. [32] ויעשו כן ויגבילו זמן החתונה, וקודם החופה אמר הבעש"ט שרצונו שמקודם ידבר עם אשתו כמאמר רז"ל [רבותינו זכרם לברכה]. [33] וידבר עם אשתו בסתר, ויגלה לה האמת האיך ומה הכל כאשר לכל: וישבע אותה שלא תגלה מזה כלל ואף שיעברו עלי' [עליה] עידן ועידנין [34] אשר תהי' [תהיה] בדחקות גדול: [35]

[1] אח׳׳ז [=אחרי זה].

[2] לקח לו דרך אחרת: ר׳׳ל בחר לו כיוון אחר בחיים.

[3] לקהילה הסמוך: ד״נ ׳אין איין קליין שטעטיל= לעיירה קטנה׳.

[4] בראד: ברודי Brody בפודואה (גאליציה המזרחית) על גבול ווהלין. במאה הי"ח היתה ברודי עיר גדולה ומרכז מסחרי חשוב, שברובו הגדול היה בידי יהודים. בשנת 1765 6,879 היו שם יהודים, יותר מבכל עיר אחרת בפולין. באותה תקופה וכן במאה הי"ט תפסו יהודי ברודי עמדה חשובה בחיי הציבור בגליל רוסיה (אחר-כך גליציה) והיתה מרכז חשוב לתורה ולהשכלה. בשנת תקט"ז נתכנס ועד ד' ארצות בברודי והטיל חרם על השבתאים ועל הפראנקיסטים. בשנת תקל״ב הוכרז בברודי חרם על החסידים. נודעים לתהילה חכמי קלויז בראדי, חבורת מקובלים ולמדנים מופלגים.

[5] מלמד להועיל: לפי ישעיה מח, יז.

[6] ראש בית-דין בקהלת קודש בראד: אין אישור לידיעה כי ר' גרשון כיהן כאב בית-דין בברודי, וככל הנראה אין היא נכונה. אפשר שהידיעה נתגלגלה ממסורת מקומית בקוטוב, שר' גרשון היה דיין בבית-דינו של ר' משה אב"ד קוטוב. למסורת זו ראה HUCA 1951-1950, עמ׳ יח. עוד על ר׳ משה מקוטוב ראה סי׳ ו הערות 27 ו-41, סי׳ ח הערה 14 וסי' קכב הערה 1.

[7] ואביו הרב מורנו אברהם: האומנם היה שם האב אברהם בעוד שם הבן אברהם גרשון? הרי אין זה מקובל לקרוא לילדים בשם הוריהם בעודם בחיים. יצויין כי ב׳שבחי הבעש׳׳ט׳ בכל המהדורות לא נזכר, כי ר' גרשון נקרא גם אברהם. הורודצקי במהדורת ׳שבחי הבעש׳ט׳ (עמ' קפה בהערה) כותב: ׳ידוע שאין מכנים אצלנו את הבן בשם אביו בחייו של זה, ולכן מן הנמנע ששם אביו של ר' גרשון היה אברהם׳. במונוגראפיה על הבעש־׳ט מדבר הורודצקי על ר' אפרים קוטובר, אביו של הגאון המפורסם אז ר' גרשון קוטובר רב בברודי׳ (החסידים והחסידות, ספר א׳, תל-אביב תשי״א, עמ' ה-ו). ואין הורודצקי מסביר מנין לו השם אפרים. והרי ב׳שבחי הבעש׳׳ט' כתוב במפורש ׳אברהם׳. אפשר שהשם אפרים ׳נלקח' משם נינו של אבי ר׳ גרשון שנקרא משה חיים אפרים מסאדילקוב. והרי זה פלא יחיד במינו: הרב-הזקן נקרא על-שם הנכד ולא להיפך. גם א׳׳י השל רושם את שם אבי ר׳ גרשון – ר׳ אפרים, אך מוסיף סימן שאלה. ראה אברהם יהושע השיל, ר׳ גרשון קוטובר, פרשת חייו ועלייתו לארץ-ישראל ב-HUCA 1951-1950, עמ' יח. והערות נוספות לתולדות ר׳ גרשון; שני מקומות קשורים בשמו של ר׳ גרשון לפני עלותו לארץ-ישראל, ברודי וקוטוב: מקובל כי תחילה ישב בקוטוב ואחר-כך בברודי; אך לפענ״ד ההיפך הוא הנכון. תחילתו בברודי, שם היה רב גם בתקופת נישואי אחותו הגרושה עם ר׳ ישראל בעל-שם-טוב, ואחר-כך עבר לקוטוב, שעל שמה הוא נקרא ר׳ גרשון קוטובר. ראה מאמרי ׳סיפורי ההתגלות׳, סיני תשל״ט, עמ' 173. ר׳ גרשון עלה לארץ-ישראל בשנת תק׳׳ז, נפטר בירושלים ביום כ׳׳א אדר תקכ׳׳א. תאריך זה חקוק על המצבה שלו, שנמצאה על הר-הזיתים לאחר מלחמת ששת הימים בין הקברים של חברי קבוצת המקובלים הנודעת שמקומה בירושלים, בבית-הכנסת בית-אל. וזה סימן שנתקרב, ואולי אף נצטרף, אליהם. מסתבר כי ר׳ גרשון נהג מנהג מקובלים והתפלל מתוך סידור האר׳׳י. ראה עוד להלן סי׳ כג (הערות 2, 8, 12). ר׳ משה אוסטרר, מן החשובים בין חכמי קלויז ברודי, היה מחותנו. כאן המקום לציין כי בארץ-ישראל חי ר׳ גרשון בחברון ובירושלים, אך אנו מוצאים אותו גם בצפת ובעכו, וראה להלן.

לפי מסורת החסידים נמנה ר׳ גרשון עם חכמי קלויז בראדי, ראה השל עמ' כג אך לפענ״ד אין ראיות מספיקות לכך. ממסורת חסידית מאוחרת ידוע, שר׳ גרשון נהיה ׳לחזן שני בבהכנ״ס הגדולה בק׳׳ק בראדי׳ (אחש״ב מיכלזאן, אהל נפתלי, ורשה תרע׳א, עבר 69). ונ׳׳מ גלבר יודע לספר, מתוך הפנקס של הקלויז, קטעים שנמצאו לפני 1914 בידי הדיין נייגבוהרן בברודי, כי ׳הרבני ר׳ אברהם גרשון קוטובר נעשה לש״ץ של חול בקלויז רבתא הואיל והיה בעל קול ערב׳ (ערים ואמהות בישראל, ברודי, עמי 71). ואינו בטוח, אם ׳בית-הכנסת הגדולה׳ וכן ׳קלויז רבתא' זהים בהכרח עם חבורת המקובלים הידועים בשם ׳חכמי קלויז בראדי׳. ושמא הכוונה לבית-הכנסת הגדול, קלויז רבתא, שלידו נמצא בית-המדרש, ׳שטיבל׳, שבו התפללו ולמדו חכמי הקלויז בראדי. גלבר עצמו כותב כי ׳בין חכמי הקלויז היה מספר קטן שעסק גם בלימוד הקבלה. אלה היה להם ליד הקלויז שטיבל שבו היו מתפללים רק המקובלים הידועים, מתוך הסידור של האר״י׳. אך אין להניח כי כל מתפללי ׳בית-הכנסת הגדולה' (קלויז רבתא) שמספרם היה רב, נמנו עם ׳חכמי קלויז בראדי'.

[8] ע"פ ד"ת [=על-פי דין תורה].

[9] ברה׳׳ק [=ברוח הקודש].

[10] פשט בחריפות גדולה: ודאי הכוונה ל׳פשטל׳, פלפול, הרגיל בין למדני פולין.

[11] הבע׳׳ד [=הבעל-דין].

[12] שהבעש׳׳ט פנוי: דק׳א 'אז ער איז איין אלמן=שהוא אלמן׳.

[13] למז"ט [=למזל טוב]

[14] ביחידות: דק״א ׳בסתר׳.

[15] ורוב המעלות: ד״נ תוס׳ ׳איך זאל איין שם האבין אויף דר וועלט= כדי שיצא שמי בעולם׳.

[16] בסתם: דק"א ׳בסתר'.

[17] שם מקום: ד"נ ׳פון וועלכער שטאט= מאיזו עיר'.

[18] חוליו אשר ימות בו: לפי מלכים ב יג, יד.

[19] ת׳י [=תחת ידו].

[20] והאיך יעשה שידוך עם נחות דרגא: דק״א ׳אז ער זאל אזו אשידוך טאן מיט אזלכן וואש ניט קיין בר תורה= שיעשה שידוך עם כזה שאינו בר-תורה'.

[21] וגם זאת: ד״פ 'אונ נאך מער= ועוד יותר׳.

[22] עד שיעבור המועד מן המלמדות: ד"פ 'ביז דר זמן מלמדות פר ביי וואר= עד שעבר זמן המלמדות׳. שנת הלימודים בקהילות ישראל היתה מחולקת לשתי תקופות זמנים: מאחרי פסח ועד חודש אלול, זמן הקיץ; ומאחרי סוכות ועד פסח, זמן החורף. ימי הפגרא חלו, בדרך-כלל, בחודשי ניסן, אלול, תשרי.

[23] הבעה״ב [=הבעלי בתים].

[24] מוהר ומתן: דק"א תוס׳ 'אונ ווילן אים מוסיף זיין שכר למוד הט ער ניט גוואלט אונ איז אוועק גיפארין= ויוסיפו לו שכר לימוד, הוא לא רצה ונסע׳.

[25] כאחד הריקים: ד״נ ׳ווי איין גראבער יונג׳.

[26] בפעלציל קצר: במעיל פרווה קצר.

[27] וישנה את טעמו: ראה שמואל א כא, יד.

[28] והנה שני בתי-דין יושבין לפניו וגו׳: זהו תיאור אידיאלי של חדר בית-דין. שתי כיתות דיינים יושבים בדין ואב בית-הדין, אב׳׳ד, נמצא במקום ומעין בשאלות המתעוררות. ידוע, שבברודי כיהנו ארבע כתות דיינים, אך כפי שכבר העירונו לעיל אין סימוכין לכך שר׳ גרשון מקוטוב היה אב׳׳ד שם אף לא דיין. וראה נודע ביהודה, פראג תקע׳׳ו, ׳דברי ידידות מאת ר׳ יעקבקא בן ר' יחזקאל לנדא׳ הכותב על אביו: ׳בהיות בן עשרים ומעלה כונן למשפט כסאו לשבת בראשי המורים פה, ראשון הוא לארבעה בתי-אבות, בתי-דינים אשר היו קבועים אז ארבע כתות דיינים משמרות מחלקות למושמתם [...] ועליהם נמנו ארבעה אבות ב׳׳ד כולם חכמים כולם נבונים גאונים מפורסמים שונאי בצע יראי ה׳.

[29] והוא עומד עליהם וגו׳: ד״פ 'אונ הרב רבי גרשון הט אובאכט גיגעבין אוף די משפטים עש זול גוט גיפסקת ווערין= והרב רבי גרשון השגיח על המשפטים, שייעשה דין צדק׳. ראה בראשית יח, ח.

[30] דבר סתר לי עמכם: לפי שופטים ג, יט.

[31] הבה את אשתי: בראשית כט, כא וראה רש״י שם.

[32] יפוק מיני׳ זרעא מעליא: יצא ממנו זרע משובח.

[33] כמאמר רז״ל [=רבותינו זכרם לברכה): לפי קידושין מא, א: ׳אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה׳.

[34] עידן ועידנין: זמן וזמנים, היינו: זמן רב.

[35] בדחקות גדול: דק״א תוס׳ ׳אבר עש וועט ניט זיין אוף אייביג= אבל זה לא יהיה לעולמים; ד"נ 'זאל זיא עש דאך פר קיינם ניט זאגין= בכל זאת שלא תאמר לאחרים׳; ד״פ ׳זי זול נישט מגלה זיין לשום אדם ווען עש וועט אוך ענג זיין= שלא תגלה לשום אדם גם כשיהיה בדוחק׳.