שבחי הבעש"ט, דוב בער מליניץ, קאפוסט תקע"ה (שלהי 1814).

43

פ"א [פעם אחת] [30] אמרה לו אשתו לרבי אדם עד מתי נצטער בהאי דוחקא ואמר לה מה בקשתך איזה בגד שתרצה לך לחדר שקורין קאמער ותטול מן המוט יופע [31] כמו שאתה מבקש [32] והלכה אל החדר ולקחה מן המוט היופע כפי רצונה והכניס' [והכניסה] לבית והפציר בה שתחזיר [33] ואמ' [ואמר] מוטב לנו לסבול את הדוחק בהאי עלמ' [עלמא] ועשתה כן והחזירה את היופע:

[30] פ׳׳א |=פעם אחת]: כאן בא הסיפור ביופע, ואילו בדק״א בא הסיפור על היופע לפני הסיפור על הסעודה. ראה נספח מס׳ 5.

[31] יופע: כאן – בגד עליון של אשה. ד"נ ׳איין גוטע יופע= יופע טובה׳.

[32] כמו שאתה מבקש: ד״נ תוס׳ ׳אונ אין די קאמר וואר ניט דש מינדסטי= ובחדר לא היה הדבר הקטן ביותר׳.

[33] והפציר בה שתחזיר: נוסח שונה בדק׳׳א: ׳כל יום היתה מניחה את הבגד בתיבה ולמחרת היתה מוציאה משם בגד אחר. הדבר עורר פליאת רבים שהרי הכל ידעו ממצוקתו החומרית של ר' אדם. אנשים שאלו אותה לפשר הדבר, אז גילתה האשה מקור המלבושים. הידיעה הגיעה גם לאזני הקיסר, הוא ציווה על חקירה בנדון וכשהוברר לו כי הכל אמת, נהיה ר׳ אדם חשוב בעיניו׳. וכאן פתח לסיפור השני לפי נוסח דק״א — ההזמנה לסעודה. נמצא, כי מבנה הסיפור בדק״א סביר יותר מאשר במהדורה העברית ד׳׳ק.