שבחי הבעש"ט, דוב בער מליניץ, קאפוסט תקע"ה (שלהי 1814).

39

א, ג; דק"א ב ב, ג

ויגדל הילד ויגמל [38] והגיע עת אביו הנ"ל [הנזכר לעיל] למות ויקחו על זרועו ויאמר הנה אני רואה שאתה תאיר נרי [39] ולא זכיתי לגדל אותך. אבל אהובי בני זאת זכור תזכור כל ימיך שה' אתך לכן לא תירא משום דבר. (ובשם אדמ"ו [אדוננו מורנו ורבנו] שמעתי [40] לקרב עפ"י [על פי] דרך הטבע כמאמר ז"ל שותא דינוקא דאבוהי ואימ' [ואימיה] [41] [שיחתו של תינוק (בשוק) מאביו ואימו] כ"ש [כל שכן] [42] בן זקונים כי הנה יעקב אהב את יוסף כי בן זקונים הוא לו ולכן ההתקשרות ביניהם גדולה מאד כמ"ש [כמו שנאמר] בז' ה"ק [בזהר הקדוש] [43] ולכן ג"כ [גם כן] בכאן מפני גודל ההתקשרות הגם שהבעש"ט הי' [היה] עדיין ילד קטן מאד מפני ההתקשרות האמתי נקבעו הדברים בלבו).

[38] ויגדל הילד ויגמל: לפי בראשית כא, ח.

[39] שאתה תאיר נרי: אולי יש לפרש נרי= שמי, כלומר: תגדיל (תאיר) שמי בעולם. ראה תהלים יח, כט.

[40] ובשם אדמ"ו שמעתי: המובא בסוגריים אינו מגוף הסיפור אלא תוספת פרשנות נאת האדמו"ר.

[41] שותא דינוקא דאבוהי ואימיה: סוכה נו, ב בשינוי מה: שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה. וראה רש"י שם: מה שהתינוק מדבר בשוק, מאביו או מאמו שמע.

[42] כ"ש [=כל שכן].

[43] כמ"ש בז"ק [=כמו שנאמר בזוהר הקדוש]: ראה ח' קפ-קפב (פרשת וישב).