תמימים וערמומים

אשה הלכה בחודש אלול "למדוד את השדה" [1]. מדדה ואמרה:

ריבון כל העולמים, כשם שחוט זה אינו נמשך ואינו נקרע, כך תמשוך עלי ועל ביתי כל טוב, ולא תקרע חסדך מעלינו, אמן סלה.

עוד הדיבור בפיה ופתאום נקרע החוט והפקעת נשמטה מידה.

מיד חזרה ואמרה:

ריבון כל העולמים, כשם שחוט זה אינו נמשך והוא נקרע, כך לא תמשוך עלי ועל ביתי צרה ופגע, ותקרע כל גזירה רעה מעלינו, אמן סלה.

בחודש אלול, או בעשרת ימי תשובה, "מודדות" הנשים את "השדה" (פירוש: בית-

הקברות) בחוט ארוך כמידת "השדה". את החוט טווים מלכתחילה לשם זה, ובשעת

"מדידה" אומרות "המודדות" תחינות ובקשות. אחרי "המדידה" עושים את החוט פתיל

לנרות, שלומדים ומתפללים לאורם. עיין "רשומות" א' עמ' 352, סעיף ט"ז.