אכלנים ושתיינים

ההוא שנתפס לשיכרות ונתבזה על הבריות. הזמינו הרב אליו ואמר לו הרב דברי-כיבושים. חם לבו של האיש, קפץ ונשבע, שמכאן ואילך לא ישתה אלא קודם אכילה, כדרך שהבריות נוהגים. לימים פגש אותו הרב בשוק שיכור כשיכּוּרו של לוט.

אמר לו הרב:

אן שבועתך?

החזיר לו השיכור:

רבי, חס ושלום שאחלל שבועתי. אלא מה? עד שנשבעתי הייתי סובא; משנשבעתי נעשיתי זולל וסובא כאחת...