אכלנים ושתיינים

כלל אמרו ליצנים:

אין מלבבים לביבות (כּרפּלים בלעז) אלא בימים שיש בהם חבטה: ערב יום-כיפור – מלקות, הושענא רבה – חיבוט ערבה, פורים – חיבוט המן. וכבר מרומז הדבר בתורה: "הכה תכה"‏[4] - נוטריקון: הושענא, כיפור, המן תאכל כרפלים הרבה.

ויש מוסיפים:

כד נקיש ואתי תיגרא בביתא והבעל והאשה חובטים זה לזו – אותו יום, לאחר פיוס, מלבבת האשה לביבות לסעודה.

ויש מוסיפים עוד:

בשר שנשאר בבית-מחיה ובעל-הבית מתחבט בו, אם להשליכו לכלבים, או שכבר נפסל מאכילת-כלב – הרי הוא עושה אותו לביבות לאורחיו.

דברים יג טז