לווים ומלוים; שמטנים וכפרנים

סוחר טייל ברחבה שלפני הבורסה ועמו חתנו, שנשא זה עתה את בתו. אמר החותן לחתן:

הרואה אתה, בני, אותו גיבח, המגלגל את מקלו בידו? עשרת אלפים אני חייב לו.

לאחר רגעים מועטים חזר החותן ואמר לחתן:

תן עיניך בננס זה, שכרסו בין שיניו; לו אני חייב חמישה-עשר אלף.

ושוב:

זקן אשמאי זה, המאפיל בידו על עיניו, יש לו בידי עשרים אלף...

תמה החתן:

אבא, עד שאתה מספר על מה שאתה חייב, מוטב שהיית מספר על מה שיש לך.

החזיר לו החותן:

היינו הך, בני, מה שאני חייב זהו מה שיש לי.