לווים ומלוים; שמטנים וכפרנים

בחבורה של יהודים שיבחו חכמת הבּוכהלטריה. נענה אחד מן החבורה:

עורבא פרח!... אבא, עליו השלום, לא למד חכמה זו מימיו, ואף-על-פי-כן לא היה כמותו דייקן בחשבונות.

דהיינו?

דהיינו? פנקס קטן היה לו לאבא, עליו השלום, ובו היה רושם כל עסקי-הממונות שלו. הלוה את מי-שהוא מאה זוז, מיד רשם: "ג' פרשה תולדות. פלוני בן-פלוני חייב מאה זוז". גבה לאחר שבוע את המלוה, מיד חזר ורשם: "מה שכתוב לעיל, שפלוני בן-פלוני חייב מאה זוז – שקר וכזב".