פרנסים, גבאים, רבנים, דיינים, מגידים, שד"רים, שוחטים, חזנים, שמשים, מלמדים, סופרים, מחברים ומוכרי-ספרים

רבי משה-יצחק בא לדֻבלן, הסמוכה לריגה. בשבת ראה בבית-הכנסת רבים מתפללים בלי טליתות, והסבירו לו:

- ערב שבת באים הללו מריגה לכאן בשביל לנוח בשבת ו‏לרחוץ בים, ומתרשלים הם להביא טליתותיהם עמהם.

בו ביום, קודם מנחה, עלה רבי משח-יצחק על הבימה לדרוש, פתח ואמר:

- שמעו ואספר לכם מעשה שהיה. פעם אחת נכנסתי אצל אדם אחד, ולא מצאתיו בביתו, ביקשתי לצאת, ופתאום שמעתי קול בוכה. פניתי כה וכה וראיתי: טלית תלויה על הקיר ובוכה. אמרתי לה: "טלית, על מה את בוכה?" החזירה לי: "על עלבוני אני בוכה, שיצא בעל-הבית לדרך רחוקה ונטל עמו הרבה כסף וזהב, ואותי הניח לבדי כאן". מיד נחמתיה ואמרתי לה בלשון זו: "הנחמי, בתי, יבוא יום ובעל-הבית יצא לדרך רחוקה עוד יותר, ויניח כסף וזהב כאן, ואותך לבדך ייקח לשם"...