שבת קודם מנחה דרש מגיד בבית-המדרש. ולמחר יצא לחזור על הפתחים ולבקש נדבות, כנהוג. נכנס אצל אחד מן החשובים וקיבלו הלה בסבר פנים יפות. החזיק לו טובה על דרשתו וגם נדבה נתן לו בעין יפה. נהנה המגיד ושאל:

- שמא תאמר לי מה דבר טוב מצאת בדרשתי?

החזיר לו החשוב:

- זה כמה, רבי מגיד, מטרידים אותי נדודי-שינה. וכיוון שאתה פתחת פיך והתחלת דורש, מיד נרדמתי וישנתי, ברוך-השם, שתי שעות רצופות.

[נוסח אחר:

נכנס אצל חשוב אחד מחשובי-העיר ואמר לו הלה:

- חמסי עליך, רבי מגיד; אחרי הדרשה שלך לא יכולתי לישון כל הלילה.

נהנה המגיד ושאל:

- עד כדי כך השפיעו עליך דברי, שהטרידו שנתך?

- לא, רבי מגיד, – החזיר לו החשוב, – אלא כל-אימת שאני ישן ביום, שוב איני יכול לישון בלילה...]