עניים ועשירים, קבצנים וקמצנים

קבצן נכנס אצל עשיר קמצן וביקש נדבה. ענה העשיר גסות וביקש להוציאו מביתו. אמר לו הקבצן:

כל ימי הייתי מבקש אדם לגלות לו סוד גדול ונורא, שקיבלתי מאת אבא עליו השלום, ולא מצאתי ראוי לכך אלא אותך בלבד.

תמה העשיר הקמצן ושאל:

אותו סוד גדול ונורא מהו?

החזיר לו הקבצן:

סוד זה נתגלה תחילה לאבא עליו השלום, מפיו נתגלה לי, ועכשיו אני מגלה אותו לך. כלב המתגרה בחזיר, למה הוא תופס לו דווקא באזנו ולא באבר אחר מאבריו? אלא שהוא לוחש לו באזנו ואומר לו: "אתה, שאין כמוך עשיר‏[42], למה חזיר אתה"?...

[נוסח אחר:

נסתכל הקבצן בעשיר הקמצן וראה, שבעל-בשר הוא ואמר לו:

כל ימי הייתי מבקש אדם לגלות לו סוד גדול ונורא, ולא מצאתי ראוי לכך אלא אותך בלבד.

תמה העשיר הקמצן ושאל:

אותו סוד גדול ונורא מהו?

החזיר לו הקבצן:

אותו סוד גדול ונורא, שאני מבקש לגלות לך, שיחה היא בין כלב לחזיר. הכלב תופס לחזיר באזנו ולוחש לו: "מפני מה אתה שמן כל-כך וגס כל-כך?" מחזיר לו החזיר: "אילו לא הייתי שמן כל-כך וגס כל-כך, לא הייתי חזיר"....]

לית עתיר מחזיר", שבת קנה ב