ספר הבדיחה והחידוד
אלתר דרוינוב
עניים ועשירים, קבצנים וקמצנים |
בדקו לקבצן המחזיר על הפתחים ומצאו מאות אדומים גנוזים לו בסתרי-סתרים. הביאוהו לרב ואמר לו הרב: כל המקבל צדקה ואינו צריך לכך, הריהו מלסטם את הבריות... מעכשיו הקבצנות אסורה לך, אלא אם-כן תסתלק מממונך תחילה ותיעשה עני ממש. נטל הקבצן מאת הרב רשות ליישוב-הדעת שלושה ימים, והלך לו. לסוף שלושה ימים חזר ובא: רבי, אני מסתלק מממוני, ובלבד שתהא הקבצנות מותרת לי. תמה הרב: כיצד אדם מוותר על ממון מרובה שלו בשביל שיהא רשאי לבקש פרוטה מאחרים? הסביר לו הקבצן: רבי, "מלח ממון חסר"[36], היום הממון ישנו ומחר איננו, ואילו פרנסה יפה כקבצנות לעולם עומדת. |
דומה, שאותו קבצן פירש מימרה עממית זו לא כרש"י (כתובות סו, ב), אלא כמפרשים אחרים, שאין בעולם מלח למלוח את הממון בשביל לקיימו ימים מרובים. |
![]() |