לאתר מס"ע

לרשימת הסיפורים


ספר הבדיחה והחידוד
אלתר דרוינוב

לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר

303

עניים ועשירים, קבצנים וקמצנים

בדקו לקבצן המחזיר על הפתחים ומצאו מאות אדומים גנוזים לו בסתרי-סתרים. הביאוהו לרב ואמר לו הרב:

כל המקבל צדקה ואינו צריך לכך, הריהו מלסטם את הבריות...

מעכשיו הקבצנות אסורה לך, אלא אם-כן תסתלק מממונך תחילה ותיעשה עני ממש.

נטל הקבצן מאת הרב רשות ליישוב-הדעת שלושה ימים, והלך לו. לסוף שלושה ימים חזר ובא:

רבי, אני מסתלק מממוני, ובלבד שתהא הקבצנות מותרת לי.

תמה הרב:

כיצד אדם מוותר על ממון מרובה שלו בשביל שיהא רשאי לבקש פרוטה מאחרים?

הסביר לו הקבצן:

רבי, "מלח ממון חסר"‏[36], היום הממון ישנו ומחר איננו, ואילו פרנסה יפה כקבצנות לעולם עומדת.

דומה, שאותו קבצן פירש מימרה עממית זו לא כרש"י (כתובות סו, ב), אלא כמפרשים אחרים, שאין בעולם מלח למלוח את הממון בשביל לקיימו ימים מרובים.

לסיפור הבא

לסיפור הקודם