עניים ועשירים, קבצנים וקמצנים

בעל-בית הכניס אורח קבצן לסעודה של ליל-שבת. אחרי הדגים הגישו מרק-אטריות, ומחמת רוב שומן לא הפיק המרק הבל.

תקע בעל-הבית ראשון את הכף לתוך הקערה, לגם מלוא-פיו ונכווה עד כדי כך, שהתחילו עיניו זולגות דמעות. אמר לו האורח הקבצן:

רבי בעל-הבית, על מה אתה בוכה?

בלע בעל-הבית מה שבפיו והשיב:

נזכרתי, שאשתקד הלך אבא בדרך כל הארץ.

תקע גם אורח את הכף לתוך הקערה, לגם לגימה יפה ואף הוא נכווה עד כדי דמעות. אמר לו בעל-הבית:

רבי אורח, אתה למה בוכה?

בלע האורח מה שבפיו והחזיר:

אני בוכה, שהלך אביך יחידה בדרך רחוקה כזו, ולא נתלווה גם בנו עמו.