עניים ועשירים, קבצנים וקמצנים

שני קבצנים נכנסו יחדיו לביתו של עשיר – אחד סתם קבצן, ואחד קבצן מן המכובדים. פתח הראשון ואמר לבעל-הבית:

אדם זה בן-טובים הוא וראוי לנדבה הגונה.

שיבחו בעל-הבית, שהוא מתפלל על חבירו, והוציא מכיסו מטבע יפה על-מנת ליתן לאותו בן-טובים. הקדים הראשון ופשט את ידו ונטל את הנדבה לעצמו. כעס הנותן ואמר לו:

כלום אליך התכוונתי?

שילשל הלה את הנדבה לתוך כיסו והחזיר:

ודאי אלי התכוונת, שכך שנינו: "המבקש רחמים על חברו, והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה{{בבא קמא צב א…