עניים ועשירים, קבצנים וקמצנים

תלמיד-חכם עני נכנס אצל עשיר ומצא אותו שותה תה.

קיבלו העשיר בסבר פנים יפות, מזג לו כוס-טה והקריב אליו קופסת-הסוכר.

אל נא תטרח, – אמר האורח והוציא סוכר מכיסו.

נתכרכמו פניו של בעל-הבית. אמר לו האורח:

אני רגיל להטיל סוכר הרבה לתוך הטה; לפיכך איני שותה אלא בסוכר שלי, וממנהגי איני משנה בשום מקום.

קיבל בעל-הבית ואמר:

רצונו של אדם הוא כבודו.

ישב האורח ושתה אחת ושתיים ושלוש. וכשעמד להיפטר – נטל קופסת-הסוכר מעל השולחן והריק כולה לתוך כיסו. ראש שבעל-הבית נתן בו עיניים תמיהות והסביר לו:

תה איני שותה אלא בבתיהם של אחרים, אבל תמיד בסוכר שלי, משום שאני רגיל להטיל סוכר הרבה לתוך התה, וממנהגי איני משנה בשום מקום.