עניים ועשירים, קבצנים וקמצנים

עשיר חלה והזמין "מניין" עניים, שיאמרו תהילים לרפואתו.

לאחר שסיימו חילקו להם עשרים גדולים לכל איש. כל החבורה לקחה ושתקה. הצעיר שבחבורה לקח ורגן:

חזירים! ממון קורח יש להם, ולעניים הם נותנים עשרים גדולים.

היסה אותו הזקן שבחבורה ואמר לו:

תנוח דעתך, בשעת הקבורה, אם ירצה השם, יחלקו כהנה וכהנה.