עניים ועשירים, קבצנים וקמצנים

בעל-בית עשיר הזמין אורח עני לסעודה. כשישבו לאכול הסתכל בעל-הבית בכלים הנאים הסדורים על השולחן ונהנה. הסתכל בהם גם האורח העני וגם הוא נהנה. אמר לו בעל-הבית:

בשלמא אני נהנה, שלי הם, אלא אתה למה נהנה?

השיב האורח:

מה הבדל יש בינך וביני? אתה מסתכל ועינך נהנית, אף אני מסתכל ועיני נהנית.

אמר לו בעל-הבית:

יש הבדל בינך וביני. אני יכול להצניעם אתה אינך יכול להצניעם.

השיב האורח:

אם אתה מצניעם, גם אתה וגם אני לא נהנה.

אמר לו בעל-הבית:

אני יכול למוכרם, אתה אינך יכול מוכרם.

השיב האורח:

אם אתה מוכרם, נמצא אני בלבד נהנה...

[נוסח אחר:

אמר לו בעל-הבית:

בשלמא אני נהנה, שהם כאן ואני כאן, אלא אתה מה תעשה כשתצא מכאן ותשוב למקומך?

השיב האורח:

ואתה מה תעשה כשתצא מכאן ותשוב למקומך?...]