חסיד נכשל בעבירה ובא לרבי ברוך לבקש תשובה. ומשום שאותה שעה היתה לו לרבי ברוך שעת-עצבות ושבירת-הכלים, שימש הירשל במקומו, כשהוא לבוש בגדיו של רבי ברוך ויושב על כיסאו של רבי ברוך. אמר הירשל לאותו חסיד:

מה עבירה, רחמנא ליצלן, באה לידך ונכשלת?

בכה החסיד ושפך כל לבו לפניו:

אמש, במוצאי-שבת, לאחר "שולחן" וריקודים עד שעה מאוחרת, שב למלונו עייף ומבושם, כהלכה. לא הבחין בין מיטה למיטה ונפל על המיטה של "השיקצה" המשרתת ועימה ישן במיטה אחת כל הלילה, עד אור הבוקר.

וגומר? – שאל הירשל והזעים קולו כמחמת רוגזה.

חלילה, רבי! – נזדעזע החסיד. – חלילה...

הירך הירשל קולו ואמר לו:

שוב לביתך ושלושים יום רצופים לא תהא אכילתך אלא תבן וכרשינה.

עשה החסיד כמצווה עליו. וכשנודע הדבר לרבי ברוך אמר להירשל:

מה ראית להטיל על אותו חסיד תשובה זו?

החזיר לו הירשל:

רבי, פיו ענה בו, שבהמה הוא...