בטלנים וחקרנים

יום מימים, בשלהי חורף קשה, מצאו את החקרן הגדול של חלם יושב דומם בביתו, ברכיו בין ידיו ופניו זועמים מאוד. תמהו עליו חבריו:

כלום יש כעס לפני פילוסוף כמותך?

הזעים החקרן הגדול פניו עוד יותר והחזיר:

הן; כעס גדול אני כועס על הקדמונים, שתיקנו לעבּר את השנים באדר. אילו עמהם הייתי, לא הייתי מניח להם ואומר: "דייכם, שתעבּרוּ את השנים בתמוז, כשאין צורך לא בעצים יפים לתנור ולא בנעליים שלימות לשלג"...