בטלנים וחקרנים

יום מימים באו משוחות של המלכות לחלם, מיצו מידתה ממזרח למערב, העמידו כלונסאות גבוהים ומתחו מזה לזה חוטים של-ברזל מסוף העיר ועד סופה. תהו החלמאים:

מה צורך יש בכך?

נענה זקן אחד ואמר:

מכאן, שאין כבר מקום באוצרותיה של המלכות, ובכוונה היא מוציאה ממון לבטלה.

ליגלג החקרן הגדול של חלם ואמר:

חלמאים בני-חלמאים, טלגרף הוא זה.

שמעו החלמאים ושאלו:

טלגרף מה פירושו?

החזיר החקרן הגדול:

טלגרף שלוחה של המלכות הוא. רוצה המלכות שבעיר-הבירה לדעת, שמא, חס ושלום, ניצנץ מרד כנגדה בעירנו, מיד היא שואלת בטלגרף שם, והוא משיב לה תיכף כאן.

רגנו החלמאים ואמרו לו:

עד מתי אתה מתמה עלינו! כמה בין עיר-הבירה לעירנו? לא פחות מת"ק פרסה, ואתה אומר, שהיא שואלת באותו חוט של-ברזל שם, ומיד הוא משיב לה כאן!

גער בהם החקרן הגדול:

חלמאים טיפשים, לא ראיתם מימיכם כלב גדול? לוחצים זנבו מלמטה, ומיד נובח ראשו מלמעלה...