בין ישראל לעמים

בכרך גדול נתמנה ראש חדש לשלטון העיר, ונערך נשף-ריקודים לכבודו. הוזמנו גם יהודים, וגם מהם השתתפו בריקודים. שמח חתן-הנשף על הכבוד שעשו לו והודה למכבדיו. ואל היהודים אמר:

אתם, היהודים, עוד במדבר הראיתם כוחכם בריקודים – כשרקדתם לפני עגל-הזהב...

החזיר לו אחד מקרואי-היהודים:

יפה אמרת, אדוני הראש. כך מנהגם של היהודים: כל אימת שעגל נעשה ראש, הם מרקדים לפניו...