בשנות המלחמה של רוסיה ותורכיה (1877-1876) היו הקבלנים גרגר, כוהן והוֹרביץ המשבירים לחזית הרוסית ונתעשרו עושר רב. הורביץ היה מומר. אף-על-פי-כן חיבּב את הספרות העברית, וכשהביא לו הזקן גוטלובר ספריו קיבלו בסבר פנים יפות וגם נדבה נתן לו בעין יפה. סיפּר גוטלובר את הדבר ליהושע בן-יעקב סירקין וסיים:

מי יתן כל עם ה' משומדים[8]...

(זכרונותיו של ג' נ' – הוא סירקין – שם חוברת ג' לשנת 1914, עמוד 435).