מומרים ומוסרים

שני חברים לישיבה ולהשׂכלה בסתר פרשו לדרכים רחוקות זו מזו: אחד נעשה סופר עברי מפורסם, והשני השתמד ועלה לגדולה בּרשוּת. לימים נזדמנו שניהם למקום אחד. ביקש המומר לפייס את דעתו של מי-שהיה חברו לפנים, ואמר לו:

נאמן עלי הדיין: אף-על-פי שהמירותי ונעשיתי גוי, יהודי גמור אני מבפנים.

נעץ הסופר עינים בודקות בחוטמו הגיבן של המומר והחזיר לו: מה שמבפנים איני רואה ואיני יודע, אבל אני רואה ויודע מה שמבחוץ…