מומרים ומוסרים

ארבעה מומרים נכנסו לפונדק. שתו כוס ראשונה, שנייה ושלישית, וכשהתחיל היין תוסס התחילה הלשון מקשקשת. פתח הזקן שבחבורה ואמר:

מודה אני: התאווה לממון, לחיים טובים, היא שגרמה לי…

נענה השני ואמר:

אני פילוסוף גדול הייתי. כפרתי בכל. אמרתי: הואיל והכל הבל לית דין ולית דיין, למה אשא ואסבול חינם?...

כפף השלישי ראשו והתוודה:

אותי הביאה אשה אל הכומר...היה מעשה...

הרביעי שתק. אמר לו הזקן:

ואתה?

זקף הוא קומתו והחזיר:

לא מהמונכם אני; הכרה שבלב...

קיפחו הזקן:

חביבי, צא וספּר לגויים...