ספר הבדיחה והחידוד
אלתר דרוינוב
עמי ארצות והדיוטות |
חול-המועד פסח בא מוכסן לעיר ונכנס אצל הרב. ראה הרב, שפניו עצובות, ואמר לו: שמא דבר רע אירע לך, חלילה? נאנח המוכסן: רבי, שׁדים כבשו ביתי. שדים? – תמה הרב. – מה ראית? הן, רבי שדים, – השיב המוכסן. – אשתי אשה כשירה היא, ברוך השם, וזהירה בענייני-פסח. ואילו גם אתמול וגם שלשום מצאנו שׂעוֹרים בּכּוּפתוֹת. מי הטיל את החמץ לתוך הכופתות, אם לא שדים? הירהר הרב ושאל: היכן נמצאת המצה בביתך? רבי, – השיב המוכסן, – אני יודע, שמצה טעונה שמירה. חדר מיוחד לה בביתי. והחמץ היכן הוא? בחדר הסמוך, סגור ומסוגר. ושעורים יש לך בחדר של החמץ? הן רבי; יש. ועכברים מצוּיים בביתך? אוי, רבי! גדולים כחתולים. אם כן, – אמר הרב, – לחינם אתה תולה בשדים. העכברים גוררים את השעורים מחדר-החמץ לחדר-המצה, ומכאן השעורים בכופתות. התפלא המוכסן על חכמתו של הרב ושאל: רבי, מה תקנה יש לדבר? הירהר הרב ואמר: שוב לביתך ותן לפני העכברים מקצת מן האפיקומן, השמור לך בארונך[30], וכיוון שיאכלוהו לא יאכלו את השעורים, שהרי אחרי אפיקומן אכילה אסורה. תמה המוכסן: רבי, כלום בקיאים העכברים בדינים? החזיר לו הרב: תנוח דעתך, בקיאים הם בדינים. לפני שבועיים אכלו כל השולחן-ערוך שלי... |
[30] טומנים פרוסה מן האפיקומן בארון-הבגדים, וזו סגולה בדוקה לשמור עליהם. |