טפשים, שוטים ומשוגעים

ראש-דוכנא נשא אשה ונעשה מלמד. פעם אחת, כשישבו הוא ואשתו לאכול סעודה של צהריים, רמזה היא לו, שמחר ליל-טבילה לה.

מחר – אמרה – תפטור את התלמידים בתחילת הערב, ותשוב מן "החדר" לשמור על הבית.

נבוך המלמד ושאל:

מה אמתלה אוֹמר להם?

השיאה לו האשה עצה:

תאמר להם, שחש אתה בראשך.

שמח המלמד על חכמתהּ של אשתו, שב ל"חדרו" ואמר לתלמידיו:

התבשרוּ ילדים! מחר יכאב עלי ראשי...