טפשים, שוטים ומשוגעים

ערב-שבת אחרי חצות הניחה חנוונית את בעלה המלמד לשמור על החנות, והיא פרשה לביתה להכין צורכי-שבת. כשחזרה שאלה לבעלה:

היו קונים?

הן, – השיב המלמד – מכרתי בוּל של הדואר, והרי תשעה-עשר גדולים.

נאנחה האשה:

אוי, בטלן! הלא אני עצמי משלמת לדואר עשרים גדולים.

ליגלג עליה המלמד:

יפה אמרוּ: "אין חכמה לאשה אלא בפלך"[16]. אם עשרים, את למה לו? כלום הדואר נעוּל בפניו?...

[16] יומא ס"ו, ב.