טפשים, שוטים ומשוגעים

שעה ארוכה התהלך אורח ברחובותיה של חלם, ולא מצא את האיש, אשר ביקש. לסוף פגש לזקן אחד ושאל אותו:

סבא, שמא אתה יודע, היכן דירתו של פלוני בן-פלוני?

החליק הזקן בגאווה מרובה את זקנוֹ והשיב:

אני חלמאי ואבותי חלמאים ואבות-אבותי עד עשרה דורות חלמאים. כּוּלנוּ חלמאים, ברוך-השם, וכל החלמאים אני יודע, אותם ודירותיהם וחדרי-חדריהם אני יודע...רואה אתה אותו בית שבקצה-הרחוב, בית גדול של שתי דיוטות? לך לשם ותעלה לדיוטה העליונה, ולא תמצא את האיש, אשר אתה מבקש. בדיוטה העליונה לא היתה דירתו מעולם. תרד ותכנס לדיוטה התחתונה. אפשר, ותמצא אותו, ואפשר, לא תמצא אותו, אפשר היתה דירתו שם, ואפשר גם שם לא היתה דירתו מעולם...