תמימים וערמומים

ההוא שאמר לחברו:

כל ימי מתקשה אני בדבר אחד: שוורים נשחטים ונאכלים, סוסים אינם נשחטים ואינם נאכלים. הרי שורת-ההיגיון נותנת, שהסוסים צריכים להיות מרובים מן השוורים, ואילו למעשה שוורים מרובים מן הסוסים.

קיפחו חברו:

שוטה שבעולם, מה תימה יש בדבר? סוסים נגנבים, שוורים אינם נגנבים.

חזר ושאל הראשון:

אם-כן מפני מה מעטים הסוסים מן השוורים אפילו במקום שלשם הם נגנבים?

החזיר לו הראשון:

בהמה! גם משם חוזרים וגונבים אותם...