לווים ומלוים; שמטנים וכפרנים

סוחר שמט ורבים חללים הפיל. וכשנתכנסו בעלי-החובות לתבוע את ממונם נחבא הוא חדר לפנים מחדר, ואל התובעים יצאה אשתו, אשה בריאה ובעלת-בשר. כיוון שראוה בעלי-החובות התחילו פורטים את נשייהם ומפסיקים איש את חברו. אמרה להם האשה:

יהודים, טרחה של חינם אתם טורחים. מכרו את בעלי לעבד ואותי לשפחה, – ממון אין לנו.

היה שם פקח אחד, נענה ואמר:

כל ימי, כשהגעתי למה שמסופר בגמרא: ‏[2] "מעשה באחד, שמתה עליו אשתו והניחה בן לינוק, ונעשה לו נס ונפתחו לו שני דדין כשני דדי-אשה והיניק את בנו", – הייתי תמה: מה טעם שינה הקדוש ברוך-הוא על אותו אדם סדרי-בראשית? מוטב, שהיה נותן לו ממון, כדי שיהא סיפק בידו לשכור מינקת לבנו? עכשיו ניתרצה לי קושיה חמורה זו. מנהגו של עולם כך: דדים – הילך, ממון – אף לא פרוטה אחת...

[2] שבת כה, ב.