כתבי יד בלאדינו
(בכתב סוליטריאו – חצי קולמוס) ספרים נדירים בלאדינו משלי איזופוס (Aesopos) בלאדינו * ד"ר אבנר פרץ זהו עונג מיוחד עבורנו כאשר יש באפשרותנו
לאחד את שתי הפינות הללו של כתבי יד וספרים נדירים בלאדינו. הדבר קורה כאשר
מזדמנים לידינו דבר דפוס נדיר וכתב יד המשלימים זה את זה ומאירים יחד עוד פינה
ביצירה רבת הפנים בלאדינו, שרק חלקה נגלה עד היום לעינינו. הפעם, היתה
נקודת המוצא כתב יד שנמסר לידי מכון מעלה אדומים בידי הגברת לאה כהן מקיבוץ משמר
הנגב. כתב היד הזה נשמר בידי המשפחה במשך דורות אחדים. בני המשפחה סבורים היו
שמדובר ביומן אישי שנכתב בידי אחד
מאבותיהם. בפועל העלתה בדיקת כתב היד כי מדובר לאמיתו של דבר במחברת שלתוכה
העתיק אבי סבה של הגברת כהן, אברהם יעקב בן עזרא, חיבורים אחדים בלאדינו, בשנת
1893 בתלמוד תורה של צ'ורלו בתורכיה (פרטים אלה
מתבררים מתוך הקולופון של כתב היד). החיבורים שעלה בידינו לזהות בכתב היד הם:
"מעשה יוסף די לה ריינה", "בינה לָעיתים ותיקון יששכר"
סיפור מעשה נס פורים. שני החיבורים הראשונים ידועים ומופיעים בביבליוגרפיה של
ספרי לאדינו. את השלישי לא הספקנו לבדוק. היה
זה החיבור הרביעי שמשך את תשומת לבנו. חיבור זה התופס ששה עמודים וממוקם
בראשיתו של כתב היד אינו מתחיל מן ההתחלה (ראה להלן) ואינו נושא כותרת. הפסקאות
השונות (שבע עשרה במספר) מתחילות במילה העברית "חידה" הכתובה באותיות
מרובעות וגדולות. אלא שאין מדובר כאן בחידות כפשוטן אלא במשלי חיות, שבסוף כל
אחד מהם מופיע גם מוסר ההשכל העולה מתוך המשל. פענוח הכתוב לימד אותנו כי מדובר במשלי
המְמַשֵּל היווני איזופוס. פרט זה בצירוף הכותרת
"חידה" שבראש הפסקאות איפשר לנו לאתר את
המקור המודפס שממנו הועתק חלק זה של כתב היד שבידינו. בספריית מכון בן צבי מצוי
צילומו של ספר הקטוע בראשיתו (מתחיל בעמוד 24 ומסתיים בעמוד האחרון של הספר
הנושא את המספר 32). בראשי העמודים מופיעה הכותרת "ספר החידות". הטקסט
מכיל את אותם 17 המשלים שבכתב היד שלנו, באותו סדר ועם אותה מילה פותחת
("חידה") המודפסת בהבלטה. אני מודה לידידי הביבליוגרף דב הכהן, סגן
מנהל ספריית בן צבי שהפנה תשומת לבי לספר הנדפס הזה. אין זה ידוע מהיכן צולם
העותק שבספריה והיכן נמצא הספר המקורי, כך שלעת עתה ניתן לדבר על עותק יחידאי
שאליו מצטרף עתה כתב היד שבידינו. על פי סימנים שונים קבע דב הכהן את מקום ההדפסה של הספר: קושטא (קונסטנטינופלה) ואת שנת ההדפסה סביבות שנת 1820 (כלומר
כשבעים ושלוש שנים לפני כתב היד שלנו). המעניין הוא כי הטקסט שבכתב היד מתחיל
בדיוק באותה נקודה שבה מתחיל הטקסט בספר הקטוע, כאילו העתיק בעל כתב היד את
הטקסט מאותו ספר קטוע שצילומו התגלגל למכון בן צבי! באשר לתוכן הספר ולמקור העברי (ליתר דיוק
התרגום העברי מיוונית או לאטינית) שממנו נעשה התרגום
ללאדינו: המשלים הסיפוריים, שיש בהם גם מן האגדה המושכת את הלב וגם דברי מוסר
המכוונים אותנו בחיינו, התחבבו מאוד על הקוראים בכל הדורות ובהם גם הקוראים
העבריים ואלה הנזקקים ללשונות היהודים. ידוע ומפורסם ספר "בן סירא"
שתרגומו ללאדינו מצוי בכתבי יד וספרים שונים. הראשון
והידוע בין ממשלי המשלים בקרב העמים היה היווני איזופוס
שחי במאה הששית שלפני הספירה. מבחר משלים שלו תורגם לעברית על ידי מתרגם
אנונימי במאה הארבע עשרה. הדפוס הראשון שבו מופיע תרגום זה (תחת השם "חידות
אִיזוֹפִּיטוֹ") הוא קושטא 1517 (בספר
("דברי הימים של משה רבנו" המכיל לקט של חיבורים קדומים מקוריים
ומתורגמים לעברית). לאחר מכן חזרו המשלים האלה ונדפסו פעמים אחדות בקבצים שונים
(בהם בהוצאות שונות של ספר בן סירא), התרגום הזה כולל
עשרים משלים. בעת המודרנית נדפס נוסח התרגום הזה בשנת 1950 בידי הברמן (סיני xxvi). התרגום ללאדינו
נעשה מתוך התרגום העתיק הזה. בדיקת הנוסח העברי מלמדת כי הנוסחים בלאדינו (זה
שבספר וזה שבכתב היד) אמנם קטועים
בראשיתם, כפי שסברנו, ונשמט מהם המבוא הקצר ושני המשלים הראשונים. באשר
ללשון, שוב ניתן לראות כיצד הלשון העברית בשל מגבלותיה כשפת ספר, שלא התקיימה
באותה עת כלשון חיה, היא נמלצת ביותר. התרגום ללאדינו לעומת זאת מחזיר לטקסט את
פשטות וישירות הסגנון המאפיינים את משלי אזופוס
במקור. אנו מביאים כאן צילום ופענוח באותיות
עבריות ולאטיניות של
משל העכבר והצפרדע, כפי שהוא
מופיע בכתב היד (סוליטריאו) ובספר הנדפס (רש"י).
זהו המשל השלישי לפי סדר המשלים בטקסט העברי, אולם הוא זה הפותח את הספר וכתב
היד הקטועים בראשיתם. ההבדלים בין כתב היד והטקסט הנדפס הם זעירים ונוגעים בראש
ובראשונה לכתיב. העדפנו בתעתיק שלנו את הכתיב המודרני שבכתב היד על פני הכתיב הארכאי
שבנוסח הנדפס. חידה די
לה ראנה קי טיניאה די פאסאר אל ראטון פור איל ריאו. דיזי איל חכם: ב'וס דירי משל אה קי אסימיז'ה
איל אומברי קי אקומיטי די אזיר ביין אסו חבר אי אין לוגאר די ביין לי אזי מאל. איסטו
אסימיז'ה אל משל די איל ראטון
קי קיריאה פאסאר איל ריאו.אי [לה ראנה] סו אינטיסייון אירה די אאוגארלו אי אנסי לי דישו אל ראטון:
אוליי מי אירמאנו אין מי
בוז אי טומה אונה קואידרה אי אטאטי
לוס פייס אי ייו טי אטארי אין מיס פייס אי טי טראב'ארי דיטראס די מי. אי סו
מחשבה אירה די אאוגארלו אינטראנדו
אין לאס אגואס. אינטינדייו
איל ראטון לה חלוקה אי איב'ה
פ'וליינדו די איל ריאו. איסטוב'יירון פיליאנדו אדיינטרו די לה אגואה, איסטי אה טראב'אר אי איסטי אה נו קיריר איר. אי אין
לו קי איסטאב'אן פיליאנדו
לוס ב'ידו אונה אגילה קי איב'ה בולאנדו,
אבאשו אי לוס טומו אה טודוס לוס דוס אי לוס קיטו אה טיירה אי לוש מאטו אי לוס מיטייו סוב'רי און מונטון. די אקי טומי קונסיז'ו איל אומברי די נו אטורגאר פארה אזיר ביין אי פינסאר אין סו מחשבה אה אזיר מאל. אי סוב'רי איל דיזי איל פסוק "וגולל אבן אליו תשוב" קירי דיזיר מאל אה איל
לי ב'ייני. אי איל שי"ת מוס גואדרי
די טודו מאל. אמן. Hida de la rana ke tenia de pasar al
raton por el rio. Dize el haham: Vos dire mashal
a ke asemeja el ombre ke akomite de azer bien asu haver i en lugar de bien le aze mal. Esto asemeja al mashal de el raton ke keria pasdar el
rio. I [la rana] su intesion era de aogarlo i ansi le disho al raton: Oye mi
ermano en mi boz i toma una kuedra i atate los pies i yo te atare en mis pies
i te travare detras de mi. I su mahashva
era de aogarlo entrando en las aguas. Entendio el raton la haluka i iva fuyendo de el rio.
Estuvieron peleando adientro de la agua, este a travar i este a no kerer ir.
I en lo ke estavan peleando los vido una agila ke iva bolando, abasho i los
tomo a todos los dos i los kito a tierra i los mato i los mitio sovre un monton. De aki tome
konsejo el ombre de no atorgar para
azer bien i pensar en su mahashava a
azer mal.I sovre el dize el pasuk: "וגולל אבן
אליו תשוב" kere dizir mal a el le viene. I el Sh(em) Yi(tbarah) mos guadre de todo
mal. Amen. * פורסם באקי ירושלים מס' 70 |