לקט תרגומים משירת העולם
אבנר פרץ
91
לואיס דה גונגורה (1627-1561) |
בוכיה דומעת   בּוֹכִיָּה דּוֹמַעַת בְּצֶדֶק הַבַּת אֲהוּבָה הִזְנִיחַ אוֹתָהּ וַיִּבְרַח   עוֹד רַכּוֹת שְׁנוֹתֶיהָ, הָהּ, לֹא יֵאָמֵן! כַּמָּה צְעִירָה הִיא, הָהּ, לֹא יִתָּכֵן!   לֶכְתּוֹ בּוֹכִיָּה הִיא שֶׁל אַבִּיר רַע-לֵב בַּלְּבָנָה בּוֹחֵר הוּא, הַחַמָּה עוֹזֵב.   סֵבֶל עַל גַּב סֵבֶל כָּךְ הוּא מְגַבֵּב, זִכְרוֹנות מָרִים כֹּה וּכְאֵב עַל כְּאֵב.           שְׁפֹךְ דֶּמַע הַלֵּב         שֶׁבְּצֶדֶק דּוֹאֵב.   אִמָּהּ בָּהּ גּוֹעֶרֶת: "נָא שִׁמְעִי בִּתִּי שֶׁיֶּחְדַּל הַנֶּהִי, אוֹ יִגְמֹר אוֹתִי!"   וִהַבַּת עוֹנָה לָהּ: "לֹא אוּכַל כְּלָל, אַיי! כִּי סִבּוֹת לִי אֶלֶף, שְׁתַּיִם רַק עֵינַי,   יִקְבְּלוּ הֵן, אִמָּא, עַל הַרְבֶּה עַוְלוֹת וּדְמָעוֹת יוֹרִידוּ שֶׁאֵינָן כָּלוֹת,   כִּי כְּמוֹתָן יָרְתָה בִּי כָּכָה, בְּלִי חֶשְׁבּוֹן, חִצֵּי אַהַב, אִמָּא, קֶשֶׁת קוּפִּידוֹן.   לֹא אָשִׁיר עוֹד, אִמָּא, אַךְ גַּם אִם אָשִׁיר, רַק קִינוֹת אַשְׁמִיעַ וּדְמָעוֹת אָגִיר   כִּי זֶה שֶׁהָלַךְ לוֹ עִם מַה שֶׁלָּקַח דּוּמִיָּה הוֹתִיר לִי, אֶת קוֹלִי מָשַׁךְ".           שְׁפֹךְ דֶּמַע הַלֵּב         שֶׁבְּצֶדֶק דּוֹאֵב. |
Luis de Góngora (1561-1627) |
Lloraba la niña   Lloraba la niña (Y tenía razón) La prolija ausencia De su ingrato amor.   Dejóla tan niña, Que apenas creo yo Que tenía los años Que ha que la dejó.   Llorando la ausencia Del galán traidor, La halla la Luna Y la deja el Sol,   Añadiendo siempre Pasión a pasión, Memoria a memoria, Dolor a dolor.           Llorad, corazón,         Que tenéis razón.   Dícele su madre: «Hija, por mi amor, Que se acabe el llanto, O me acabe yo.»   Ella le responde: «No podrá ser, no: Las causas son muchas, Los ojos son dos.   Satisfagan, madre, Tanta sinrazón, Y lágrimas lloren En esta ocasión,   Tantas como dellos Un tiempo tiró Flechas amorosas El arquero dios.   Ya no canto, madre, Y si canto yo, Muy tristes endechas Mis canciones son;   Porque el que se fue, Con lo que llevó, Se dejó el silencio, Y llevó la voz.»           Llorad, corazón,         Que tenéis razón. |
מספרדית: אבנר פרץ |