פדריקו גרסיה לורקה (1936-1898)
ערב הֶהָיְתָה זֹאת לוּסִיָּה וְרַגְלֶיהָ בְּמֵי הַפֶּלֶג? שָׁלוֹשׁ צַפְצָפוֹת אַדִּירוֹת וְכוֹכָב אֶחָד בָּרָקִיעַ. הַדְּמָמָה נְשׁוּכַת צְפַרְדֵּעִים דּוֹמָה לְבַד מַלְמָלָה עִם נְקֻדּוֹת יֶרֶק. בַּנָּהָר, אִילָן כָּמוּשׁ בְּעִגּוּלִים הֶרְכֶּזִיִּים פּוֹרֵחַ. וַאֲנִי עַל הַמַּיִם הוֹגֶה בַּשְּׁחַרְחֹרֶת מִגְּרָנָדָה.
Federico Garcia Lorca (1898-1936)
Tarde ¿Estaba mi Lucía con los pies en el arroyo? Tres álamos inmensos y una estrella. El silencio mordido por las ranas, semeja una gasa pintada con lunaritos verdes. En el río, un árbol seco, ha florecido en círculos concéntricos. Y he soñado sobre las aguas a la morenita de Granada.
מספרדית: אבנר פרץ
